משפחת שפילפֶר (ביידיש – שפילפער) היא משפחתו של סבא רבא של סבא של סבא שלי – מאיר-משה בן צבי-יצחק שפילפר, או בשם היידי בו היה רשום: מאיר-מוישה בן יצחוק-הערש. מאיר-משה נולד בשנת 1862 בעיירה אוסטרוג שבאוקראינה, אך התגורר במקום מגוריהם של בני משפחת שפילפר מזה דורות רבים, בעיירה קוניב שבמערב שבאוקראינה כיום.
לייב שפילפר, הוא אחיו היחיד של מאיר-משה עליו אנחנו יודעים בוודאות. הוא נישא לפייגה-פסיה בת שאול-חיים גרשטיין, והיו להם שמונה ילדים: יצחוק-הערש (בעברית צבי-יצחק, נקרא על שם סבו מאב) יליד 19.04.1894, שאול-חיים (נקרא על שם סבו מאם) יליד 29.07.1897, משה יליד 01.05.1898, זאב-וולף יליד 03.01.1900, רחל ילידת 12.03.1901, יונה יליד 08.08.1903 (נפטר בגיל שנה, ב-21 באוקטובר 1904), גיטל ילידת 27.05.1905, ורייזל ילידת 20.01.1908. באופן תמוה ולא ברור, אין בידינו שום מידע על אף אחד מילדיו של לייב וגורלם, מלבד מעט מידע על בנו בכורו יצחק. לייב ופייגה-פסיה התגוררו עם ילדיהם בעיר ז'יטומיר שבאוקראינה כיום.
יצחק, הבן הבכור, מוזכר באתר "יד ושם", באחד המסמכים המעידים על כך שפונה מהעיר נובגורוד-וולינסקי (מקום מגוריו לפני המלחמה) יחד עם אשתו דבורה בת ישראל-בער זילברט (נישאו בז'יטומיר בתאריך 05.01.1918) לעיר פטרובסקויה שברוסיה. במסמך מוזכר שיצחק היה מנהל חשבונות. למרות שיצחק כבר היה בן 48 ודבורה הייתה בת 45 כשפונו, הם לא מוזכרים יחד עם עוד אנשים שפונו איתם, כך שסביר להניח שלא היו להם ילדים כלל. אציין גם שלא היו אנשים העונים לשם "שפילפר" במסמכי מלחמת העולם השנייה, מלבד בוריס שפילפר (אכתוב עליו בהרחבה בהמשך) שהוא איננו הבן של יצחק ודבורה.
עם זאת, היכן שהוא באוקראינה כנראה אכן נמצאים היום צאצאים של לייב שפילפר. הם מכרו בעבר מסמכים שונים על יצחק שפילפר לסוחר מסמכים. לא הצלחתי למצוא אותם או לגלות האם הם צאצאים של יצחק או של אחד מאחיו או אחיותיו. ממילא, אני חושב, אדם שמוכר את סיפור משפחתו תמורת כסף, ככל הנראה לא היה רוצה לשתף איתי פעולה במחקרי, וודאי שאין לו כבוד והערכה למשפחתו ולאבותיו הקדמונים. אם ככה, אין בעיני חשיבות גדולה לחפש אותם ולפנות אליהם.
היסטוריית משפחת שפילפר דלה בפרטים, אך עתיקת ימים. לפי מה שהצלחתי למצוא, באוקראינה, ובכלל ברחבי העולם היהודי במאות האחרונות, היה זוג הורים קדמונים יחיד של אנשים שנשאו את שם המשפחה, והם חיו במחצית השנייה של המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19. שמותיהם: חיים בן מאיר שפילפר, יליד 1757. ברוסית נרשם יוחים, זו גרסה רוסית לשם חיים (ככל הנראה בתקופה ההיא היו רושמים חלק מהשמות היהודיים בגרסה רוסית. ראו גם "משפחת שטוף"). וקרעיינה (גרסה יידית לשם עטרה), ילידת 1770. רשומה איתם בת אחת, ילידת 1803, שמה חיה. ככל הנראה היה להם עוד בן שכבר לא התגורר איתם בתקופה ההיא, והוא היה אביו (או אפילו סבו) של יצחוק-הערש, הלא הוא אביהם של מאיר-משה ולייב המוזכרים לעיל.
כאמור, זו משפחת שפילפר היחידה שהייתה בתקופה ההיא, לפי מה שהצלחתי למצוא. משמעות שם המשפחה לא ברורה, אך קיימות סברות שהשם נרשם מלכתחילה כעיוות של שם משפחה אחר שהיו אנשים שגם כן מפלך ווהלין שענו לו (דוגמת "שפילקר", "שפילבר" או "שפילפויגל").
מפקד האוכלוסין משנת 1816, בו נמצאת משפחת שפילפר היחידה לאותה עת, אשר מתגוררת בעיירה קוניב.
משפחת שפילפר היא משפחה מספר 41 שנמצאת בתחתית הסריקה.
בצד השמאלי רשומים הגברים היהודים ובצד הימני הנשים היהודיות. בעמודה הימנית ביותר בכל אחד מהצדדים רשום הגיל בשנה הזו, ובעמודה שמימין לשמות (שלישית משמאל) רשום הגיל במפקד האוכלוסין הקודם (1811). הרשומה של משפחת שפילפר משנת 1811 לא נשמרה.
בחזרה למאיר-משה שפילפר. בבגרותו, סביב שנת 1885, הוא נשא את רחל בת בער (דוב ביידיש), אשר סיפור חייה לפני הנישואין נשמר כבר דורות רבים במשפחתנו: רחל בת בער (במסמכים האוקראיניים האב רשום "ברקו"), נולדה בשנת 1866 בעיירה בילופוליה שבמחוז ויניצה באוקראינה. לפי המסורת המשפחתית, רחל הייתה נערה יפה מאוד. בגיל צעיר היא התייתמה מאביה ומאימה ועברה לגור אצל הדוד שלה. היא גדלה בצילו, וכשהתבגרה, היא ובן הדוד שאצלו התגוררה התאהבו אחד בשנייה, והסכימו יחד שינשאו זה לזו. הם ביקשו את הסכמתו של הדוד, אך הוא התנגד. לדעתו, בנו היה צריך להינשא לאישה שמגיעה מבית עשיר, ולא לאישה ענייה ויתומה כמו רחל. לכן, קבע הדוד, רחל ובן דודה לא ינשאו. אך רחל כן הייתה כבר בגיל מתאים להינשא, ומשום כך בחר הדוד למצוא לרחל שידוך בדרך מעניינת – הוא ורחל יצאו מביתם והדוד אמר: היהודי הראשון שיעבור כאן ברחוב (משתמע, היהודי הראשון שאיננו נשוי), הוא יהיה בעלך. ולפי הסיפורים כך בדיוק היה. האדם הראשון היה הבחור מאיר-משה שפילפר והוא נישא לרחל. למרות ההיכרות הדלה ביניהם לפני חתונתם, במשפחה סופר כי במהלך חייהם יחד, הם אהבו אחד את השנייה מאוד. הם דאגו זה לזו במשך כל החיים וגידלו משפחה לתפארת.
מאיר-משה שפילפר
רחל שפילפר
משפחתו של מאיר-משה שפילפר בשנת 1920.
עומדות שתי הבנות הקטנות: שרה (מימין) וחנה (משמאל).
יושבים במרכז: ההורים, רחל ומאיר-משה, ולידם הנכדים הבכורים, גיטל וברקו. על כל אלה אספר לכם עכשיו.
הזוג התגורר בתחילה באותה עיירה שנולדה וגדלה בה רחל – בילופוליה וכנראה שבתחילת המאה ה-20 עברו הזוג שפילפר וילדיהם לעיר קוזאטין. מאיר-משה עסק בהכנת מוצרים מזיפיהם (שערם) של סוסים, מקצועו נקרא ברוסית "Щетинщик", ורחל הייתה עקרת בית. בשנת 1897 המשפחה, בעודה מתגוררת עדיין בעיירה בילופוליה, נרשמה במפקד האוכלוסין שנערך בכל רחבי האימפריה הרוסית. מלבד מאיר-משה, רעייתו רחל ו-4 ילדיהם שנולדו עד אז, רשומה יחד איתם אישה שנמצאה זמנית בביתם: שמה דובריש בת ברקו וייסבארג, היא ילידת 1873, נשואה ומתגוררת בדרך כלל בעיירה קונסטאנטין (כיום נקראת "נובוקונסטאנטינוב" ונמצאת באוקראינה). אין עוד מידע עליה, ונותר רק לשער שהיא ככל הנראה הייתה אחות קטנה של רחל (והגיעה לבקר את אחותה ומשפחתה במקרה כשהמפקד נערך), בהתחשב בכך ששם האב של שתיהן זהה.
במשפחתנו נשמרה תמונה מה-27 בספטמבר 1916 (מצורפת למטה מימין), בה מצולמות 3 הבנות הקטנות של מאיר-משה – רייזל, שרה וחנה (עליהן ארחיב בהמשך) ועוד 3 נשים שלא ידועות לנו. על פי הכתוב בצידה האחורי של התמונה, היא צולמה בעיירה ווצ'ראיישה (ברוסית – Вчерайше), עיירה שנמצאת כיום נמצאת במחוז ז'יטומיר שבאוקראינה. זהו הכיתוב המלא שעל גבי התמונה:
"למזכרת ארוכת שנים לבני המשפחה מ-מכליס.
העיירה ווצ'ראיישה, פלך קייב.
לעיירה קוזיאטין, רחוב ווקזאלניי (רחוב התחנה ברוסית).
מקבל – אלטער שפילפר".
מי הן שלוש הנשים? מה הכוונה ב-"מכליס"? ומיהו אלטער שפילפר? כל זה לצערינו לא ידוע.
האישה המבוגרת במרכז התמונה לא חובשת כיסוי ראש. יכול להיות שהיא הייתה איזו דודה שאף פעם לא נישאה וטיפלה באחיינים. שתי הבנות שמשמאל, שגם הן לא ידועות לנו, יכלו להיות בנות דודות של בנותיו של מאיר-משה או חברות. אלטער שפילפר גם הוא היה ככל הנראה עוד אח של מאיר-משה, אך מוזר מאוד שאף פעם לא היו סיפורים עליו ועל משפחתו, ואין שום איזכור באינטרנט ובמסמכים שונים לאלטער או למישהו אחר עם השם "שפילפר" שהוא לא מצאצאי מאיר-משה או אחיו לייב. באופן מוזר, מרינה רושנוב ציינה בעבר שהכתובת שרשומה באחורי התמונה (רחוב התחנה בקוזיאטין) היא הכתובת בה התגוררה המשפחה שלנו, כלומר מאיר-משה, רבקה והילדים. האם יכול להיות שקרוב בשם אלטער התגורר יחד איתם? מה הייתכנות שאולי נכתב "מקבל – אלטער שפילפר" במליצה על מאיר-משה שכונה "שפילפר הזקן" (אלטער=זקן ביידיש)?
לפי מפקד האוכלוסין שנערך בכל האימפריה הרוסית בשנת 1897, בעיירה מאלאיה פיאטיגורקה (ברוסית – Малая Пятигорка) התגוררה משפחה אחת העונה לשם המשפחה מכליס. העיירה הזו קרובה מאוד לעיירה ווצ'ראיישה, ובהתחשב שזו היא אפילו משפחת מכליס היחידה בכל אזור מרכז אוקראינה, ככל הנראה שאין זה צירוף מקרים בין הכיתוב "… מ-מכליס" על גבי התמונה ובין משפחת מכליס מהעיירה המוזרכרת. כמובן, בהתחשב שמשנת המפקד עד לשנת צילום התמונה עברו להן 19 שנים, יכלה המשפחה או לפחות בן משפחה אחד, לעבור לגור בעיירה הסמוכה.
התמונה מהעיירה ווצ'ראיישה, 1916.
הילדה שיושבת מימין היא חנה, ושתי הבנות שעומדות מימין הן שרה (מימין) ורייזל (באמצע). האישה שיושבת במרכז התמונה ושתי הבנות משמאל לא ידועות לנו.
בנם הבכור של מאיר-משה ורחל שפילפר היה יצחק-הערש שפילפר (יליד 1886), או בשמו העברי צבי-יצחק שפילפר, והוא כמובן נקרא על שם סבו, אביו של מאיר-משה.
יצחק-הערש נישא לשיינדל בת זבולון מלמד ומינדל וִיחוֹדֶץ. שיינדל נולדה בקוזאטין בשנת 1888. לזוג נולדו שלושה ילדים: הבכורה גיטל, ילידת 1913. השני, בוריס (סביר להניח ששמו היהודי היה ברקו ושהוא נקרא כך על שם סבו), יליד 1916. והשלישית חיה (בברית המועצות נקראה קלרה).
יצחק, או בשמו הרוסי יסאק, נפטר בשנת 1955, ושיינדל, או בשמה הרוסי סוניה, נפטרה בשנת 1957. שניהם קבורים בבית הקברות ווסטריאקובסקויה במוסקבה.
יצחק-צבי ואישת שיינדל יחד עם ילדיהם, עומדים מימין לשמאל לפי גילם, מהגדול אל הקטן: גיטל, בוריס וחיה.
מוסקבה, 1930 לערך.
גיטל נישאה לאפרים פרנקל וילדה שני ילדים – הבכורה מלכה (מאיה), והשני ויקטור שנפטר זמן קצר אחרי לידתו.
הנין של גיטל, דניאל טובין, לקח חלק גדול בסיוע למחקר המשפחתי ובמציאת קרובי משפחה שהתפזרו בעולם.
בוריס שפילפר, ה"שפילפר" האחרון במשפחה, היה איש צבא ואדם "בעל שם" בברית המועצות. הוא עזר לבני משפחה שונים בנושאים כאלה ואחרים ובין היתר גם לסבתא רבתא שלי פרימה (בת דודתו), למצוא עבודה במוסקבה. דבר נוסף שהיה ידוע עליו והבליט אותו במשפחה, אך לרעה, הוא העובדה שבוריס נישא לאישה רוסיה לא יהודיה בשם סופיה, ילידת 1916. באופן תמוה, שמה של אביה של סופיה היה "קִיבָה", עקיבא ברוסית. יכול להיות שהייתה נוצריה רק מצד אימה, או שאני הוא שטועה. בכל מקרה, היא נזכרה במשפחה כרוסיה (לא יהודיה), ובעלה בוריס הוא היחיד מבני הדודים שנישא לגויה. לשניים בן בשם ניקולאי שפילפר, שניתק לחלוטין את הקשר עם כל בני המשפחה היהודים שלו, ולא דיבר עם אף אחד מבני המשפחה כבר מעל 25 שנה, מאז מות אביו.
סיפור מותו של בוריס מחריד למדי, ואותו סיפר לי בהרחבה סבא איגור. באחד הימים, בוריס ואישתו סופיה החלו לריב והתווכחו מאוד. הויכוח הגיע לשיאו כשסופיה לעגה לבוריס – "יש לך פנים של יהודון". בוריס נפל, ומת במקום. מאז כאמור, אין קשר עם המשפחה של בוריס. אך ידוע כי לבנו ניקולאי יש רק בת אחת בשם יבגניה והם מתגוררים במוסקבה.
הבת הקטנה, חיה, שכונתה במשפחה חָיוּסְיָה, נישאה לגרשון זליג (גרגורי בן זכר) ברגמן. לזוג נולדה בשנת 1941 בת בשם ריטה ברגמן. ריטה נישאה לגרגורי קיקסמן, להם הייתה בת בשם רימה, ילידת 1968 שהלכה לעולמה בשנת 2012. בנה סטניסלב ואימה ריטה מתגוררים במוסקבה.
כמה מבני משפחת שפילפר במוסקבה, 1954 בערך.
יושבות מימין לשמאל: פרימה (שליטנר) טיכנר (בתה של רייזל שפילפר), חיה (שפילפר) ברגמן, וסופיה קיבובנה אישתו של בוריס שפילפר.
עומדים מימין לשמאל: ריטה ברגמן (ביתה של חיה), סבי איגור טיכנר (בנה של פרימה), ניקולאי (בנם של בוריס וסופיה) ושיינדל (מלמד) שפילפר, אישתו של יצחק-צבי שפילפר.
ביתם השנייה של מאיר-משה ורחל הייתה פסיה-מלכה שפילפר, ילידת 1889. סוף חייה נשאר בגדר תעלומה, והדברים שעברה בחייה, חשוב שייספרו וישמרו. מלכה הייתה נשואה והיו לה ילדים, אך שמותיהם לא ידועים לנו. מלכה ומשפחתה התגוררו בעיר כלשהי ליד אודסה ושמה של מלכה שהיה רשום בתעודת הזהות בברית המועצות, היה מריה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מלכה לא פונתה, והיא נשארה עם משפחתה במקום מגוריה ליד אודסה. באוגוסט 1941 כבשו הנאצים את אודסה וסביבתה, והחל שם הטבח ביהודים. מלכה, שהייתה עם נכדתה הקטנה בידיה, ראתה את הנאצים מתקרבים והחלה לרוץ. כשראתה שהנאצים משיגים אותה, היא זרקה את נכדתה לבאר בתקווה שתשרוד, אך לבסוף הנאצים הרגו את מלכה, וגם הנכדה לא שרדה.
את הסיפור הזה שמעתי מפיה של לודמילה גיידלמן, שהחלה לבכות תוך כדי שדיברה איתי. היא אמרה שהיא האחרונה שזוכרת את הסיפור הזה, כלומר, היא האחרונה שנשארה בחיים לספר אותו. כעת, בזכותה, הסיפור הזה ישמע באוזני המשפחה עוד שנים רבות. כששמעתי ממנה את הסיפור, נדהמתי לגלות כיצד היא יודעת כל כך לפרטי פרטים מה קרה למלכה במלחמה. שאלתי אותה, והיא השיבה שמלבד מלכה ונכדתה, היו יחד איתן עוד בני משפחה, מצאצאיה של מלכה. הם שרדו את השואה, ובשנות החמישים הגיעו לביקור אצל שאר בני משפחת שפילפר שהיו במוסקבה. אך לצערינו הרב, אף אחד מלבד לודמילה לא זוכר אותם, וגם לודמילה לא יודעת מה היו שמותיהם.
מלכה שפילפר בשנת 1928.
התמונה נשמרה אצל אחותה הקטנה חנה.
בשנת 1891 נולדה ביתם השלישית של מאיר-משה ורחל שפילפר, רייזל, או במשה המקוצר ביידיש רייזא – סבתא רבתא רבתא שלי. לא ברור בדיוק איך, לקראת סוף שנות העשרה של המאה ה-20, רייזל הכירה בחור יהודי, אפרים-אלי שליטנר-זילבראוג, תכשיטן שהתגורר בעיר לבוב, שבכלל הייתה בשטחה של פולין אחרי 1918 ולפני כן בשטח אוסטרו-הונגריה. השניים נישאו בשנת 1920 והתגוררו בלבוב שבפולין, שם הייתה בבעלותם חנות תכשיטים ובית מלאכה, בה עבדו אפרים-אלי ורייזל ביחד, לאחר שאפרים-אלי לימד את רייזל את מלאכת יצירת התכשיטים. לפי מה שידוע לנו, לזוג היו בסך הכל 4 ילדים, שרק 3 מתוכם זכו לגדול ולבנות משפחות. ככל הנראה היה זה בן בכור של אפרים-אלי ורייזל שנפטר בגיל צעיר, כך לפי הסיפורים של פרימה שליטנר, ביתם הקטנה של השניים (להרחבה בנושא של הבן שנפטר בגיל ינקות, ראו "משפחת שליטנר"). שלושת הילדים שזכו לגדול ולהקים משפחות היו: משה, יליד 1922, אנה ילידת 1924 ופרימה ילידת 1926.
אפרים-אלי ורייזל, סביבות 1924-1925.
יום חתונתם של אפרים-אלי ורייזל, 1920.
בשנת 1926 נפטר אפרים-אלי בפתאומיות, שבועיים אחרי הולדתה של הבת פרימה (ניתן לקרוא בהרחבה על סיפור פטירתו בפוסט "משפחת שליטנר"). לאחר מותו רייזל נשארה עם שלושת ילדיה בלבוב שבפולין, עבדה בבית בבית המלאכה ומכרה תכשיטים בעצמה, וגידלה את הילדים כאם יחידנית. רק בשנת 1937 עברו רייזל והילדים למוסקבה והצטרפו אל בני משפחת שפילפר האחרים שכבר התגוררו בה מאמצע שנות ה-20.
בתקופת מלחמת העולם השנייה רייזל וילדיה התפנו לעיר קאזאן שבמרכז רוסיה ושהו בה במהלך המלחמה. מילה גיידלמן סיפרה לי שאימה סוניה (שפילפר) גיידלמן נשארה לגור במוסקבה, וכשפרימה שהייתה עדיין נערה בזמן המלחמה נדרשה לעבוד בקאזאן, היא ברחה בחזרה למוסקבה ונשארה אצל דודתה סוניה. לאחר המלחמה פרימה נישאה לדמיטרי (ירחמיאל) טיכנר ונולדו להם שני ילדים: איגור (יצחק) בשנת 1948 ומיכאיל (מאיר-משה) בשנת 1955. משה שליטנר נישא לילזבטה (לאה) אברוך, גם היא בת העיר לבוב שבפולין ונולדו להם 2 ילדים: לאוניד (אריה) שליטנר בשנת 1953 ורוזה בשנת 1959. אנה שליטנר התחתנה עם יוסף ספיבק ונולד להם בן אחד בשם רומן בשנת 1953.
רייזל שליטנר לעת זקנתה. צייר בנה האמן משה שליטנר.
רייזל ושלושת הילדים (מימין לשמאל) -אנה, פרימה ומשה. כולם עומדים על יד החנות ובית המלאכה שהיה בלבוב.
הבת הרביעית למשפחת שפילפר הייתה שרה, ילידת 1896. היא התחתנה עם רחמואיל (ירחמיאל) גיידלמן (בשמו הרוסי מיכאיל) בברית המועצות. הוא נולד בקוזיאטין בשנת 1904 (שרה רעייתו, לימים, תשנה את שנת לידה ל-1904 גם כן. במפקד האוכלוסין של שנת 1897 היא כבר רשומה כבת שנה) להוריו חנה ונחום. לזוג נולדו שני ילדים: נאום בשנת 1931 בערך, ולודמילה (מילה) בשנת 1936. שרה, שנקראה בברית המועצות סוניה, עבדה במוסקבה כצלמת יחד עם דמיטרי (ירחמיאל) טיכנר ונפטרה בגיל צעיר למדי, בשנת 1954. בעלה מיכאיל נפטר בשנת 1989, ביתם לודמילה מתגוררת כיום עם משפחתה במנהטן שבניו יורק, ארה"ב. מילה תמיד הייתה קרובה וקשורה לבני המשפחה ובמיוחד לסבי איגור טיכנר, ששניהם מצולמים יחד בתמונה שמצורפת משמאל וצולמה בערך ב-1954. בתמונה למטה מצולמים מילה וסבא רבא דמיטרי טיכנר, באותה פעם.
סיפור הקשר בין משפחת שפילפר-גיידלמן למשפחת גרשוני-טיכנר (משפחות הוריו של דמיטרי טיכנר) מיוחד למדי. בתמונה שצירפתי למטה מצולמים סוניה (שפילפר) גיידלמן ובנה הקטן נאום גיידלמן בשנת 1935. בצידה האחורי של התמונה נכתב "למזכרת עבור היקרים יסאק [יצחק] וריבה [רבקה] טיכנר. מסוניה ונוסיצ'קה [כינוי חיבה לילד נאום] גיידלמן". למעשה, בתקופה הזו דמיטרי (בנם של יצחק ורבקה טיכנר) היה בן 13 ובוודאי לא עבד עדיין כצלם יחד עם סוניה. מסתבר, לפי דבריה של מילה ביתה של סוניה, שהיה קשר משפחתי כלשהו בין המשפחות. מאיזה צד בדיוק היה, לא ידוע ולא הצלחתי למצוא אותו. אני סבור, שבעלה של סוניה היה בן דוד של רבקה (גרשוני), ושאימה של רבקה – חיה גרשוני, הייתה אחותו של נחום גיידלמן, חמיה של סוניה. זו אם כן רק השערה, הקשר המשפחתי יכול היה להיות מצדדים אחרים (כלומר שסוניה קרובה של יצחק או רבקה, או אחרת), ומסקרנת העובדה שנשמר קשר אדוק למדי בין סוניה לבין יצחק ורבקה, שהוביל בהמשך לכך שדמיטרי טיכנר עבד יחד עם סוניה, ובהמשך גם נשא את פרימה שליטנר, אחייניתה של סוניה, לאישה.
סוניה (שפילפר) גיידלמן ובנה הקטן נאום בשנת 1935.
יצחק ורבקה טיכנר היו חמה וחמותה של פרימה שליטנר, אחייניתה של סוניה שהייתה אז רק בת 9.
חנה שפילפר הייתה ביתם החמישית והקטנה ביותר של רחל ומאיר-משה שפילפר. היא היחידה מבין הילדים שלא נרשמה עדיין במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1897, ולכן שנת הלידה שלה (1908) שידועה לנו היא רק על סמך מה שנודע במשפחה לפי הרישומים בברית המועצות. יכול להיות שגם היא נולדה למעשה קודם ושינתה את שנת לידתה, וייתכן גם שלא. נכדתה מרינה אמרה שהיא משערת ששנת הלידה האמיתית הייתה 1906, אך גם ההשערה הזאת אינה ודאית. שינויי שנות הלידה בקרב בנות משפחת שפילפר היו מושא לצחוק במשפחה, כשלמעשה רוב אם לא כל בנותיהם של מאיר-משה ורחל נישאו לגברים צעירים מהן, ושינו בעקבות כך את שנות הלידה שלהן עצמן, ונרשמו כצעירות יותר.
בנוסף, מרינה סיפרה לי שבבית משפחת שפילפר בקוזאטין הייתה גינה ובה עץ אגוזים, שעליו בוריס שפילפר (בנו של יצחק) היה מטפס מדי פעם ומנער את העץ כדי שהאגוזים יפלו ארצה ואפשר יהיה לאכול אותם. סיפור משעשע נוסף שסופר על מה שקרה באותה גינה, היה שכשחנה הייתה עוד ילדה, אימה רחל הייתה רצה אחריה כדי שחנה הקטנה תאכל את השמנת, והיא התעקשה לברוח מאמא שלה ולא לאכול אותה.
בצעירותה חנה למדה בגימנסיה, ובשנות ה-20 היא נישאה למאיר בולייבסקי, בנם של משה בולייבסקי וגולדה מרגוליס, יליד 1904 בכפר סמוך לעיר קוזאטין. מאיר בולייבסקי היה הראשון במשפחה שעבר לעיר מוסקבה באמצע שנות ה-20, ארוסתו חנה הגיעה אחריו למוסקבה והם נישאו. כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1928, מעט לפני שחנה כרעה ללדת את בנה הבכור מיכאל, היא נסעה לאימה לקוזאטין ללדת שם. מאיר וחנה ובנם הקטן התגוררו במוסקבה, ובמהלך שנות ה-30 הגיעו קרובי משפחה שונים למוסקבה ונשארו לגור בה, אך עד התאקלמותם ומעברם לבית משלהם – נשארו לגור מעט בביתם של מאיר וחנה, ברחוב גשר קוזנצקי בבית מספר 3 במוסקבה. גם אביה של חנה, מאיר-משה, אחיה יצחק ומשפחתו ואחיותיה שרה ורייזל, עברו במהלך שנות ה-30 למוסקבה וכולם התגוררו בנפת חוברינו בעיר. בשנת 1937 נולדה ביתם של מאיר וחנה, שנקראה ברוסית אירנה. ביתה של אירנה, מרינה רושנובה שסייעה לי מאוד במחקר המשפחתי, סיפרה שכשאירנה נולדה, מאיר-משה שפילפר כבר התגורר במוסקבה, אחריו שרעייתו רחל נפטרה כמה שנים קודם לכן עוד בקוזאטין. נכדתו נקראה באופן רשמי אירנה, אך השם הזה נבחר כגרסה רוסית קרובה לשם רחל, וכן מעט אחרי לידתה – מאיר-משה עלה לתורה בבית הכנסת שהתפלל בו והכריז את שמה היהודי של אירנה בולייבסקי שנולדה, "רחל".
מירון (מאיר) בולייבסקי נפטר מהתקף לב בשנת 1953, וחנה נפטרה בשנת 1989, אחרי שרוב אחיותיה ואחיה נפטרו במהלך שנות ה-50. היא זכתה להגיע לגיל מבוגר ולהכיר את נכדיה, לגור יחד איתם ולספר להם את תולדותיה ותולדות משפחתה, ובזכות הסיפורים שלה שעברו מפיה לנכדתה מרינה שסיפרה אותם לי נשמר הרבה מידע על משפחת שפילפר.
האחיות שרה וחנה שפילפר (שרה מימין וחנה משמאל).
לאחר מעברם של רייזל וילדיה למוסקבה מלבוב, משפחת שפילפר התאחדה ברובע חוברינו במוסקבה. מאיר-משה נפטר כבן 79 ב-15 באוקטובר 1941 ונקבר במוסקבה. המשפחה התרחבה עם השנים, אך כאמור כולם תמיד היו בקשר אחד עם השני ונפגשו הרבה.
כיום, צאצאיהם של מאיר-משה ורחל מפוזרים ברחבי העולם – חלק נשארו במוסקבה, חלק בארה"ב, חלק בגרמניה, וחלק בישראל.
אסיים בדבריה המעניינים של מרינה, נכדתה של חנה שפילפר-בולייבסקי, אשר שאלה אותי פעם באופן רטורי: "האם רחל בת ברקו מקוזיאטין, אי פעם חשבה שצאצאיה יהיו מפוזרים בכל העולם, ולא יהיו בעלי מאלכה, ולא יגורו בשטעטלים…?".
חלקת הקברים של משפחת שפילפר בבית הקברות ווסטריאקובסקויה במוסקבה.
בחלקה זו קבורים זה לצד זה: הסב מאיר-משה שפילפר ונכדו מיכאל (משה) בולייבסקי, צבי-יצחק ובוריס שפילפר, ואישתו של צבי-יצחק, שיינדל (מלמד) שפילפר.
מאיר-משה שפילפר לעת זקנתו, סוף שנות ה-30 או תחילת שנות ה-40.