משפחת דישבק

משפחת דישבק היא משפחתו של סבא רבא של סבתא לורה – יוסף (יֶסְל) בן אליה-אפרים דישבק.
יוסף נולד בשנת 1865 בעיר ראהצ'וב שבאימפריה הרוסית (דרום מזרח בלארוס כיום). במפקד האוכלוסין שנערך כמה שנים לפני לידתו, בשנת 1858 בראהצ'וב, רשומים בני משפחת דישבק שלנו, היחידים לאותה העת עם שם המשפחה הזה שהצלחתי למצוא ברחבי האימפריה הרוסית כולה. מכיוון שהמפקד נערך 7 שנים טרם היוולדו של סבינו יוסף דישבק, הוא עוד איננו מצוין שם, אך אביו אליה כן. אלה בני המשפחה הרשומים במפקד:
ראש המשפחה – יֶסְל (יוסף) בן אברהם דישבק, יליד 1793.
אישתו רייזה, ילידת 1796.
בנו אברהם, יליד 1818.
כלתו (אשת אברהם) פייגה, ילידת 1819.
6 נכדיו – אליה יליד 1834, גמשיי (גרסה יידית לשם יהושע) יליד 1842, ברקו יליד 1846, זלמן יליד 1848, צדוק יליד 1852 וריבה (רבקה) ילידת 1857.
אשת נכדו אליה – ביילה, ילידת 1835.
ו-2 נינותיו, בנותיו של אליה וביילה – מֶרה (ככל הנראה קיצור של מרים) ילידת 1854 וקריינה (עטרה ביידיש) ילידת 1856.
קריינה ומֶרה הן כמובן אחיותיו הגדולות של יוסף בן אליה שהזכרתיו קודם, וגם אימו ביילה רשומה שם. זאת ועוד, ניתן להבחין כי הסבא רבא שהוא ראש המשפחה במפקד האוכלוסין הזה, נקרא גם כן, יֶסְל דישבק. 

סביר מאוד להניח שבעת שנולד יוסף בן אליה בשנת 1865, 7 שנים מאוחר יותר מעריכת המפקד, הסבא רבא כבר לא היה בין החיים, והנין נקרא על בנוסף שמו. נראה אף שזו אפשרות הגיונית מאוד בהתחשב שאף שניהם (הסבא רבא והנין) נקראו לא רק בשם יוסף אלא גם באותו כינוי – יסל.
אביו של יסל, אליה-אפרים, היה כפי הנראה מנכבדי העיר רהצ'וב, שכן הוא מוזכר כמשתתף בכנס סוחרים ובורגנים ברהצ'וב בשנת 1904 (וכן חתימתו מופיעה בדפים שנכתבו בכנס) בה נבחר על ידי הנוכחים בכנס הרב הראשי של העיר – בעוד הרב המכהן נסע להשתתף במלחמת רוסיה-יפן בהיותו רופא בהסמכתו. בנוסף, אליה-אפרים דישבק מוזכר ברישומים כמצביע בבחירות לדומה של העיר רהצ'וב בשנת 1906 ובבחירות לעיריית רהצ'וב בשנת 1907.

נחזור ליֶסְל הצעיר, יוסף בן אליה-אפרים יליד 1865. מעתה כשאכתוב את השם יסל הכוונה תהיה לצעיר יותר.  יֶסְל נישא ללאה בת אליהו, סביר להניח בת למשפחת ויניצקי (על השערתי זו ארחיב באופן מעמיק בפסקה התחתונה מזו). לאחר שנישאו, השניים התגוררו ככל הנראה בראהצ'וב, מקום מגוריהם של הדישבקים.
בראהצ'וב נולד להם רק בן אחד, בנם הבכור לפי מה שידוע לנו ושמו ברקו-אהרון (יליד 1888). בראשית שנות ה-90 של המאה ה-19 ככל הנראה, יסל עבר לעיר חרקוב שבאוקראינה כיום. באופן תמוה ולא ברור לנו, ברישומי הלידות של הרבנות בעיר חרקוב בשנת 1892, נרשם נולד בשם אברהם דישבק, שאביו הוא יסל דישבק מראהצ'וב ושם אימו דובה. אין כמעט ספק שמדובר ביסל שלנו, שהרי הוא הדישבק היחיד עם השם הפרטי הזה שהצלחתי למצוא בכל המסמכים של התקופה, ובוודאי בחרקוב, בה הוא היה הדישבק היחיד למעט בנו ועוד אדם בשם דוד דישבק שמוזכר פעם אחת במסמכים. אף על פי כן, מעולם לא שמענו על בן בשם אברהם שהיה ליסל, ועוד שיסל היה נשוי לאישה אחרת לפני שנישא ללאה. אפשר לשער המון דברים, אך שום דבר לא ידוע בוודאות. ייתכן שבאמת יסל נישא בראשונה לאישה בשם דובה (ואם כך, הבן ברקו-אהרון הוא בנה) שנפטרה בגיל צעיר או שיסל התגרש ממנה ובהמשך נישא ללאה. גם אותו הבן אברהם, סביר להניח, נפטר כתינוק ולכן לא ידוע לנו היום. אפשרות נוספת במידה ויסל התגרש מדובה, היא שהבן אברהם נשאר לגדול יחד עם אימו. 
מה שבטוח, הוא שיסל נישא ללאה לפני שנת 1894. החל מאותה שנה וכבר בחרקוב נולדו להם ילדיהם: פייגה בשנת 1894, רייזה בשנת 1896, מניה בשנת 1898, ילד שנולד בשנת 1899 ונפטר בגיל 4 ימים (ולא הספיק לקבל שם), שרה בשנת 1905 ולובוב (ליובה) בשנת 1907. ילד נוסף בשם משה בן יסל דישבק נרשם כנולד בפלך יקטרינוסלב, אך לא ברור בדיוק באיזו עיר או עיירה מכיוון שלא הצלחתי למצוא את המסמך עצמו. ייתכן שגם זה היה בן נוסף של יסל בן אליה-אפרים דישבק ושבדרך כזו או אחרת נעלם מתולדות המשפחה שלנו ולא נודע לאחיו ואחיותיו או לא סופר עליו על ידם מסיבה כלשהי.

לאה דישבק.

 לפי מה שסיפרה לי סבתי, יסל נסע כמה פעמים בחייו לארה"ב. ואכן, על פי רישומי ההגעה לאי אליס איילנד בו נרשמו כל המבקרים והמהגרים לארה"ב מתאריך ה-28 בנובמבר 1901, ייסל הגיע לארצות הברית והתלווה אליו בארה"ב אדם בשם לייב ויניצקי, יליד 1872, על פי הכתוב – לייב הוא גיסו של ייסל. בנוסף לכל זה, מצוין שם כי מקום המגורים האחרון של ייסל לפני הגיעו לארה"ב היה העיר גרודנו. לא הבנתי למה, אך אחרי חיפוש קצר מצאתי שבגרודנו הייתה משפחת ויניצקי גדולה, וקיים סיכוי שייסל היה צריך להעביר משהו ללייב, ובדרך לאנייה שעזבה מהמבורג הוא עצר אצל בני משפחתו של לייב בגרודנו. סיכוי סביר גם כן, שגרודנו הייתה בסך הכל תחנת ביניים של יסל בדרך להמבורג ולהפלגה לארה"ב.

יוסף בן אליה דישבק.

ברקו-אהרון דישבק הוא בנם הבכור של יוסף ולאה, יליד 1888, רהצ'וב.
לא קיים במשפחתנו מידע רב על בערקו. ידוע לנו שהוא שירת בצבא הצאר בעיר רייאזאן שברוסיה בערך בשנים 1906-1907, ובזמן שירותו צולמה התמונה. בערקו עומד משמאל.
זמן מה לאחר שחרורו מהצבא הוא התאהב בבחורה רוסיה, ורצה להתחתן איתה. הוא הגיע לבקש מהוריו את אישורם, אך הם דחו זאת בתוקף – בחור יהודי שהגיע ממשפחה מאמינה, לא יכול להינשא לגויה.
בערקו התאכזב מאוד ומרוב דיכאונו הלך להילחם בהתנדבות במלחמת העולם הראשונה. הוא נפל בקרב ומת מפצעיו ב-15 באוגוסט 1914.

במשפחה סיפורו כמעט ולא סופר, ואם כן אז בעיקר לאחייניו של בערקו, ולאחר מכן, הסיפור כבר לא סופר בדורות הבאים.
לי הסיפור סופר על ידי אחיינו הצעיר ביותר של בערקו – ארנולד מגזינר. הוא, כמו גם סבתא רבתא שלי, הכירו אותו מהסיפורים כ-בוריס.

בערקו-אהרון דישבאק משמאל.

מודעה בעיתון "Южный Край" (הקצה הדרומי) בעיר חרקוב

20 בנובמבר 1914

פרסומת בעיתון "Южный Край" (הקצה הדרומי) בעיר חרקוב

27 בפברואר 1916

אחרי מותו של בערקו המשפחה נשארה בחרקוב לעוד מספר שנים. ייעסל היה נשקן, הייתה לו חנות שבה הוא היה מוכר ומתקן נשקים. בין היתר, לפי מה שהבנתי הוא היה גם שען. לאה עבדה כמורה, ולכן כנראה שינתה את שמה לליזה – לא היה מקובל שאדם בכיר יחסית שמחנך ילדים יהיה כזה "בולט ביהדותו".

בסוף שנות ה-20 המשפחה החלה להתפזר למקומות שונים, אני סובר שהמניע לכך היה מותו של האב ייעסל.
פעייגא, שכבר אז כנראה שינתה את שמה לפניה, נישאה ליעקב טולצ'ין ועברה לעיר פנזה שברוסיה.
רעייזא, שגם היא שינתה שמה לרוזה, נישאה לארקדי שובין ועברה לבירה מוסקבה.
שרה, ששינתה את שמה לסוניה, עברה לעיר וורוניז' יחד עם בעלה הערשל גרויסער דה מרה ויחד עם האם ליזה.
מניה ולובוב (בעיילא) נשארו עם בעליהן וילדיהן בחרקוב.

שרה דישבעק, נולדה בחרקוב בשנת 1905. לאחר המהפכה הרוסית היא שינתה את שמה לסוניה, ובסביבות שנת 1923 היא נישאה להערשל גרויסער, בן למשפחה יהודית מסורתית מבסרביה. אביו היה מלמד בחדר, מורה ליידיש. אימו, רבקה קויפמן, הייתה ביתו של יעקב קויפמן, אדם ציוני שעלה בעלייה השנייה ארצה, ונפטר בארץ ישראל בסמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
גם אחיו של הערשל, אברהם גרויסער, עלה ארצה בשנות ה-20, והפך ליוזם שביל ישראל המפורסם. בשנות ה-50 שינה את שמו לאברהם תמיר.

הערשל עצמו, היה בולשיביק ושינה את שמו לגאורגי גרויסר. בתקופת הפיכת המהפכה ברוסיה, הוא הכיר אדם צרפתי ששם משפחתו היה דה-מארה, והוא התחבר אליו מאוד, אך באחד מימי המהפכה מר דה-מארה נרצח ועל שמו חברו הטוב מר גרויסר הוסיף לשם משפחתו את שם המשפחה הזה וכך יצא – "גאורגי גרויסר דה-מארה".

סוניה הייתה מורה לאנגלית, גם בחרקוב וגם בתקופת המלחמה בבית ספר צבאי. אחרי המלחמה היא לא עבדה יותר, ולעת זקנה היא התתגוררה עם אחייניתה אנה פינקלשטיין-דונייבסקי.

לסוניה וגאורגי, שהיה מכונה בבית "גרישה", היה ילד אחד – ז'אן גרויסר דה-מארה, יליד 1924.
ז'אן היה מחובר מאוד לבני ולבנות דודותיו.

בשנות המלחמה ז'אן למד בבית ספר צבאי, גויס למלחמה כקצין ונהרג בסופה, ונקבר בפולין.

סוניה וגרישה, שנישארו כל חייהם בודדים, היו מרבים לקנות מוצרים מעניינים בחנויות של כלים עתיקים, חלקם נשמרו עד היום. בין הדברים האלה יש אפילו כוס בת למעלה מ-160 שנה!

גרישה, או בשמו היהודי הערשל, נפטר בשנת 1972 מהתקף לב, וסוניה נפטרה מזקנה בשנת 1988.

סוניה (שרה) דישבעק (משמאל), על ידה בעלה הערשל גרויסער דה-מארה, בנה ז'אן וחמה וחמותה – מיכֶל גרויסער ורבקה קויפמן.

שְׁאַר מִשְׁפָּחוֹת

Your content goes here. Edit or remove this text inline or in the module Content settings. You can also style every aspect of this content in the module Design settings and even apply custom CSS to this text in the module Advanced settings.

Your content goes here. Edit or remove this text inline or in the module Content settings. You can also style every aspect of this content in the module Design settings and even apply custom CSS to this text in the module Advanced settings.