ברוך פינקלשטיין (יושב משמאל) יחד עם ביתו חיה וחתנו מיכאל בן דוד ימפולסקי. סביבות 1911.
משפחת פינקלשטיין היא משפחתו של סבא רבא של סבתא לורה – ברוך פינקלשטיין.
ברוך פינקלשטיין היה בנם של לאה בת נפתלי וברקו (דב) פינקלשטיין, ונולד כפי הנראה באיזור העיר קאניב. מאוחר יותר, מוזכרת המשפחה לראשונה ברישומים שמצאתי, בשנת 1883 בכפר "פישאלניקי" (Пищальники), שם רשומים האם לאה, ברוך, אחותו רייזל, רעייתו שיינדל וילדיהם ברקו ופריחליה (נראה שהייתה טעות והשם הוא פרליה, כינוי לשם "פרל"). שהתגורר בעיירה סטפאנצי שבאוקראינה, היה נשוי לשיינדל בת נח ולזוג היו 5 ילדים: חיה ילידת 1885, פרל,ישעיהו, נתן (?) ויענקל יליד 1893. סימן השאלה על יד שמו של נתן, נרשם משום שאינני יודע האם זה באמת היה שמו היהודי. הוא כונה ברוסית טוניה, וסביר להניח ש-"נתן" היה שמו הנכון והמלא, אך אין לדעת אם זה נכון.
עוד לפני הולדת הילדים, שיינדל וברוך התגוררו היכן שהוא במחוז קאניב, יחד עם אחותו של ברוך רייזל. בערך בשנת 1884 רייזל נישאה גם היא וברוך עבר יחד עם שיינדל לסטפאנצי. כשהייתה הבת הבכורה חיה בת 8, וייתכן שאפילו בעת הולדתו של הבן הקטן יענקל, נפטרה האם שיינדל בדמי ימיה.
מאז, הבת הבכורה חיה הייתה כדמות אם לשאר אחיה הקטנים בזמן שהאב ברוך עבד בקייב. לפי הסיפורים המשפחתיים ברוך פינקלשטיין היה אדם חכם מאוד, ועבד בתפקיד ניהולי במפעל לייצור סוכר בקייב על שם ישראל מארקוביץ' (בן הרב מאיר-משה) ברודסקי. הרוסים כינו את ברוך בן ברקו בשם בוריס בוריסוביץ'.
במשפחתנו נשמרו סיפורים מרתקים שעברו מדור לדור במשפחה, על איך שחייהם של בני משפחת פינקלשטיין שלנו ניצלו בנס מפרעות.
העיירה סטפאנצי הייתה ככל הנראה מוכת פוגרומים שקרו בה לעיתים ובמשפחה נשמר סיפור נוסף (אך מוקדם בכמה שנים מהמקרה בסיפור הקודם) על איך שניצלה משפחתינו במזל רב. הסיפור הזה התרחש ככל הנראה סביב השנה 1912, כשסוניה (אז ככל הנראה נקראה עדיין שיינדל), ביתה של פרל ונכדתו הבכורה של ברוך פינקלשטיין הייתה כבת 3 שנים. כך סיפרה לי ביתה פולינה את הסיפור, יותר מ-100 שנים אחרי שהוא קרה:
ביום שבו אירע הפוגרום, הקוזאקים נכנסו אל העיירה, ופקדו על כל היהודים לצאת מבתיהם ולהתחלק לשתי קבוצות – גברים לצד אחד ונשים וילדיהן לצד האחר. סיפור שמזכיר מאוד באופיו את שהתרחש לעם היהודי במקומות רבים 30 שנים מאוחר יותר, בתקופת השואה. ובכן, כשהתחלקה משפחת פינקשלטיין כפי שפקדו הקוזאקים, עמדה לה סוניה, ילדה קטנה לבושת שמלה יפה, ושאלה את אימה – "אמא, אלה הדקות האחרונות שלנו?"
ושוב, כך לפי מה שמסופר במשפחה, מפקדם של מבצעי הפוגרום הסתכל על הילדה הקטנה שמשפטה נגע בליבו, וציווה על אנשיו לשחרר את היהודים ולצאת מהעיירה.
ביום מן הימים לאחר המהפכה הרוסית, נעשו פוגרומים ביהודי העיירה סטפאנצי, העיירה שבה כאמור התגוררה משפחתנו. באחת הפעמים, בתחילה כל היהודים הוצאו מבתיהם, ולאחר מכן הוצאו להורג. כשהגיעו כמה חוליגנים להוציא את בני משפחת פינקלשטיין מביתם בדרך לרצח, הגיע לפתע המנהיג של אנשי הכנופיה הרוסית ואמר ש-"אלה יהודים טובים, אותם נשאיר בחיים". הסיבה לכך שהאיש חס על חייהם של הפינקלשטיינים, היא שבעבר גם הוא עבד במפעל לייצור סוכר ע"ש ברודסקי, וברוך היה מנהלו.
כך ניצלו בנס, פעמיים, בני משפחת פינקלשטיין בסטפאנצי.
עומדים מימין: ישי, חיה ופוליה פינקלשטיין, ילדיו הבכורים של ברוך פינקלשטיין. 1915 לערך.
חיה פינקלשטיין, ביתם הבכורה של ברוך ושיינדל, הייתה לאורך כל שנות חייה עמוד הטווח בין כל בני המשפחה. תמיד שמרה על קשר עם כולם ודאגה לעזור. למעשה, עוד מגיל 8, כשנפטרה האם שיינדל, חיה הייתה מבשלת ומטפלת בכל אחיה הקטנים. איתה גם תמיד היה גר אביה ברוך האלמן, עד למותו בסוף שנות ה-20. חיה הייתה האחות הגדולה של כולם, וגם נפטרה אחרונה מבין כולם. זכתה לחיים ארוכים של 87 שנים.
ובכן, נחזור קצת אחורה, לתחילת המאה ה-20. בהיותה כבת 25, חיה נישאה למיכאל בן דוד ימפולסקי ולזוג נולדו 2 ילדים: ליזה בשנת 1912 ודוד (במשפחה כונה דודיק). ____
חיה ומיכאל ימפולסקי יחד עם ביתם הבכורה בת ה-5, ליזה ימפולסקי. 1917.
חיה ומיכאל ימפולסקי.
יבסיי אברמוביץ' וביתו הבכורה סוניה (שיינדל), 1912 בערך.
פוליה פינקלשטיין, ביתם השנייה של שיינדל וברוך, הכירה את יבסיי אברמוביץ' והזוג היגר לארה"ב עוד ממש בתחילתה של המאה ה-20, שם נישאו השניים. לאחר כמה שנים הזוג חזר לאימפריה הרוסית ונשאר שם. נולדו להם שתי בנות: סופיה (שיינדל) בשנת 1909 ויבגניה (ז'ניה) בשנת 1911.
שעיה (ישעיהו) פינקלשטיין נישא לגיטל רובינסקי והזוג התגורר בחרקוב. נולדו להם שני בנים: לב יליד 1920 וישראל (איזיה) יליד 1923. שני הבנים יצאו להילחם בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, וההורים שעיה וגיטל התפנו מזרחה. עם תחילת המלחמה הבן הבכור לב הוכרז כנעדר ולא נודע עליו עוד דבר מאז. כשנה מאוחר יותר, ב-2 באוקטובר 1942, הבן הקטן ישראל נהרג, בכפר בור שבמחוז נובגורוד ברוסיה כיום. ההורים קיבלו את הידיעות על בניהם היחידים, ושעיה מת מצער על בניו.
גיטיה חזרה לחרקוב וחיה שם עד שהלכה לעולמה. אחיה הקטן מאיר רובינסקי, היה בעלה של סופיה אברמוביץ', אחייניתו של שעיה וביתה של פולינה (פרל) פינקלשטיין.
משפחתו של ישי פינקלשטיין, חרקוב, סביבות 1934.
מימין: לב, ישי, גיטל וישראל.
יעקב (יענקל) פינקלשטיין נולד ככל הנראה בשנת 1893 בעיירה סטפאנצי ובילדותו למד בחדר. היה לוחם תותחנים בגדוד של קוזאקים במלחמת העולם הראשונה. סבתא רבתא שלי, ביתו של יעקב, סיפרה שכשהיה לוחם, כדי שלא ייפול מהסוס בזמן הקרב, הקוזאקים קשרו לו את הרגליים לסוס. הקוזאקים אמרו לו: "הכי חשוב שלא תיפול מהסוס".
סופיה (שיינדל) פינקלשטיין, ביתו הבכורה של יענקל.
יענקל פינקלשטיין במדי צבא הצאר במלחמת העולם הראשונה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, ביוני 1941, מניה ושתי הבנות התפנו מזרחה לאלמטי. יעקב הגיע כמה חודשים מאוחר יותר והצטרף אליהן, ושם הם שהו במשך כמה שנים עד שחזרו לחרקוב, כבר לא לביתם ברחוב קוזנצ'נאיה שגרו בו קודם, כיוון שהשתכנו שם מאז אנשים אחרים.
בני משפחת פינקלשטיין נשארו ברובם מאוחדים בשנות המלחמה ואחריה בברית המועצות.
