משפחת פינקלשטיין

משפחת פינקלשטיין היא משפחתו של סבא רבא של סבתא לורה – ברוך פינקלשטיין.

ברוך פינקלשטיין היה בנם של לאה בת נפתלי וברקו (דב) פינקלשטיין, ונולד בשנת 1859, כפי הנראה באיזור העיר קאניב. שורשי המשפחה שידועים לנו נמשכים עד לסבא רבא של ברוך – גרשקו (צבי) פינקלשטיין, ששלושת בניו התגוררו יחד בקאניב ב-1860: וולקו (זאב) ומשפחתו, מיכל ומשפחתו ויענקל (יליד 1809) ומשפחתו. יענקל היה נשוי לליבה (אהובה ביידיש) ושני בניהם שרשומים יחד איתם ב-1860 הם ברקו (הוא אביו של ברוך, ורעייתו לאה רשומה כבר איתו) ויוסקו – דמות מפתח שתופיע בהמשך הסיפור המשפחתי.

התיעוד המסמכתי הראשון לברוך שהצלחתי למצוא הוא רישום של משפחתו במפקד אוכלוסין משנת 1883 בכפר "פישאלניקי" (Пищальники). התיעוד הזה הוא התיעוד היחיד של יהודים בכפר שהצלחתי למצוא, ושאלת הקשר של משפחת פינקלשטיין לכפר והיותה משפחה יהודית יחידה בו נשארה לוטה בערפל. למעשה, במפקד אוכלוסין מאוחר משנת 1897 נכתב שגם יוסקו ורעייתו חווה נולדו בכפר הזה כבר בשנות ה-30 של המאה ה-19. אני סבור שכל המשפחה הייתה קשורה באופן כזה או אחר לכפר, ועדיין לא ברור לי איך הייתה המשפחה היהודית היחידה בו. בחזרה אל המפקד משנת 1883 – נרשמו בו האם לאה, ברוך, אחותו רייזל, רעייתו שיינדל וילדיהם ברקו ופריחליה (נראה שהייתה טעות והשם הוא פרליה, כינוי לשם "פרל"). באותו מפקד נכתב שהאם לאה, שהיא ראש המשפחה עוסקת במלאכה. היעדרותו של האב ברקו פינקלשטיין מהמפקד וכן העובדה שלברוך כבר בן בשם ברקו, מעידה על כך שברקו פינקלשטיין, בעלה של לאה ואביו של ברוך – נפטר או מת בנסיבות אחרות בגיל צעיר, לפני שנת 1883.

בפעם הבאה שהמשפחה מתועדת, זהו רישום מחודש של הרשומים משנת 1883, ובו נכתב שרייזל (אחותו של ברוך) נישאה ועברה לגור במקום אחר, ובנוסף ששיינדל בת נח, רעייתו של ברוך, הלכה לעולמה בשנת 1893.
כמה שנים מאוחר יותר, ברוך ומשפחתו עוברים לגור בסטפאנצי, כך לפי הסיפורים המשפחתיים. שם, נולדו לברוך ושיינדל שאר ילדיהם: חיה ילידת 1885, ישעיהו יליד 1886, יענקל יליד 1891 ונפתלי יליד 1893.
כשהייתה הבת הבכורה חיה בת 8, וייתכן שאפילו בעת הולדתו של הבן הקטן יענקל, נפטרה האם שיינדל בדמי ימיה.

מאז, הבת הבכורה חיה הייתה כדמות אם לשאר אחיה הקטנים בזמן שהאב ברוך עבד בקייב. לפי הסיפורים המשפחתיים ברוך פינקלשטיין היה אדם חכם מאוד, ועבד בתפקיד ניהולי במפעל לייצור סוכר בקייב על שם ישראל מארקוביץ' (בן הרב מאיר-משה) ברודסקי. שאר העובדים האוקראיניים במפעל כינו את ברוך בן ברקו בשם בוריס בוריסוביץ'.

ביום מן הימים לאחר המהפכה הרוסית, נעשו פוגרומים ביהודי העיירה סטפאנצי, העיירה שבה כאמור התגוררה משפחתנו. העיירה סטפאנצי הייתה ככל הנראה מוכת פוגרומים שקרו בה לעיתים ובמשפחה נשמר סיפור נוסף (אך מוקדם בכמה שנים מהמקרה בסיפור הקודם) על איך שניצלה משפחתינו במזל רב. באחת הפעמים, בתחילה כל היהודים הוצאו מבתיהם, ולאחר מכן הוצאו להורג. כשהגיעו כמה חוליגנים להוציא את בני משפחת פינקלשטיין מביתם בדרך לרצח, הגיע לפתע המנהיג של אנשי הכנופיה הרוסית ואמר ש-"אלה יהודים טובים, אותם נשאיר בחיים". הסיבה לכך שהאיש חס על חייהם של הפינקלשטיינים, היא שבעבר גם הוא עבד במפעל לייצור סוכר ע"ש ברודסקי, וברוך היה מנהלו.

כך ניצלו בנס, פעמיים, בני משפחת פינקלשטיין בסטפאנצי.

עומדים מימין: ישי, חיה ופוליה פינקלשטיין, ילדיו הבכורים של ברוך פינקלשטיין. 1915 לערך.

חיה פינקלשטיין, ביתם הבכורה של ברוך ושיינדל, הייתה לאורך כל שנות חייה עמוד הטווח בין כל בני המשפחה. תמיד שמרה על קשר עם כולם ודאגה לעזור. למעשה, עוד מגיל 8, כשנפטרה האם שיינדל, חיה הייתה מבשלת ומטפלת בכל אחיה הקטנים. איתה גם תמיד היה גר אביה ברוך האלמן, עד למותו בסוף שנות ה-20. חיה הייתה האחות הגדולה של כולם, וגם נפטרה אחרונה מבין כולם. זכתה לחיים ארוכים של 87 שנים.

נחזור קצת אחורה, לתחילת המאה ה-20. בהיותה כבת 25, חיה נישאה למיכאל בן דוד ימפולסקי ולזוג נולדו 2 ילדים: ליזה בשנת 1912 ודוד (במשפחה כונה דודיק). המשפחה התגוררה בעיר קייב, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה בברית המועצות בשנת 1941, התפנתה מזרחה. הבן דודיק גויס לצבא האדום להילחם, וכמוהו גם גיסו, בעלה של ליזה. לא ידוע דבר עליו, היות ועם נפילתו במלחמה ונישואיה מחדש של ליזה, לא סופר עליו עוד במשפחה. רק בשנים האחרונות, גילדה פולינה קאנטור לנינה, ביתה של ליזה, שאימה הייתה נשואה עוד לפני מלחמת העולם השנייה לאיש שנפל במלחמה.
גם דודיק, דוד ימפולסקי, נפל במלחמה. אימו סירבה להכיר במותו ונותרה לעולם בתקווה שהוא נעדר וישוב.

חיה ומיכאל ימפולסקי.

פוליה פינקלשטיין, ביתם השנייה של שיינדל וברוך, הכירה את יבסיי אברמוביץ' והזוג היגר לארה"ב עוד ממש בתחילתה של המאה ה-20, שם נישאו השניים. לאחר כמה שנים הזוג חזר לאימפריה הרוסית ונשאר שם. נולדו להם שתי בנות: סופיה (שיינדל) בשנת 1909 ויבגניה (ז'ניה) בשנת 1911.

תולדות משפחת אברמוביץ' רצופה במאורעות קשים. ביום מן הימים האב יבסיי 

שעיה (ישעיהו) פינקלשטיין נולד בשנת 1886 בכפר פישאלניקי. ב-1897 הוא נרשם במפקד האוכלוסין בעיירה סטפאנצי, כמתגורר בבית דודו יוסף בן יענקל פינקלשטיין בן ה-63. בהתחשב ששם סבו של שעיה הוא ברקו ובהתחשב בגיל של יוסף, אני מעריך שהוא היה דודו של אביו (כלומר אחי סבו) של שעיה. הוא למד בחדר, וחונך על ידי יוסף יחד עם עוד …. נישא לגיטל רובינסקי והזוג התגורר בחרקוב. נולדו להם שני בנים: לב יליד 1920 וישראל (איזיה) יליד 1923. שני הבנים יצאו להילחם בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, וההורים שעיה וגיטל התפנו מזרחה. עם תחילת המלחמה הבן הבכור לב הוכרז כנעדר ולא נודע עליו עוד דבר מאז. כשנה מאוחר יותר, ב-2 באוקטובר 1942, הבן הקטן ישראל נהרג, בכפר בור שבמחוז נובגורוד ברוסיה כיום. ההורים קיבלו את הידיעות על בניהם היחידים, ושעיה מת מצער על בניו.
גיטיה חזרה לחרקוב וחיה שם עד שהלכה לעולמה ב-1966. אחיה הקטן מאיר רובינסקי, היה בעלה של סופיה אברמוביץ', אחייניתו של שעיה וביתה של פולינה (פרל) פינקלשטיין.

משפחתו של שעיה פינקלשטיין, חרקוב, סביבות 1934.
מימין: לב, שעיה, גיטל וישראל.

יעקב (יענקל) פינקלשטיין נולד ככל הנראה בשנת 1893 בעיירה סטפאנצי ובילדותו למד בחדר. היה לוחם תותחנים בגדוד של קוזאקים במלחמת העולם הראשונה. סבתא רבתא שלי, ביתו של יעקב, סיפרה שכשהיה לוחם, כדי שלא ייפול מהסוס בזמן הקרב, הקוזאקים קשרו לו את הרגליים לסוס. הקוזאקים אמרו לו: "הכי חשוב שלא תיפול מהסוס".

במאי 1921, יענקל התחתן עם מניה (מרים) דישבק, ילידת חרקוב בשנת 1898 ועקרת בית. הזוג השתכן בבית מגורי משפחת דישבק ברחוב קוזנצ'נאיה 12 בדירה 6, אליה עברה המשפחה אחרי מלחמת העולם הראשונה. בספר התושבים של חרקוב בשנת 1926, יענקל רשום כבר כבעל הדירה בעצמו, ולא חמיו שככל הנראה הלך מוקדם יותר לעולמו. בחרקוב נולדו ליענקל ולמניה שתי בנותיהם: סופיה (שיינדל, נקראה על שם סבתה) בשנת 1923 ואנה בשנת 1929. 

יענקל פינקלשטיין במדי צבא הצאר במלחמת העולם הראשונה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בברית המועצות ביוני 1941, מניה ושתי הבנות התפנו מזרחה לאלמטי. יעקב הגיע כמה חודשים מאוחר יותר והצטרף אליהן, ושם הם שהו במשך כמה שנים עד שחזרו לחרקוב, כבר לא לביתם ברחוב קוזנצ'נאיה שגרו בו קודם, כיוון שהשתכנו שם מאז אנשים אחרים.

יענקל ומניה גידלו באהבה את נכדתם הבכורה לורה, 

נפתלי פינקלשטיין, הבן הצעיר במשפחה, נולד סביב פטירת האם בשנת 1893. אולי אפילו במהלך לידתו הלכה לעולמה האמא שיינדל. סיפור חייו נשאר די לוט בערפל, בעיקר כי אחרי שהתפנה עם משפחתו לעיר צ'ליאבינסק במהלך מלחמת העולם השנייה – נשאר שם ונפטר שם, רחוק משאר המשפחה. בין הקרובים הוא כונה "טוניה" וככל הנראה בברית המועצות נשא שם רוסי, אנטולי או אנטון. עוד בסוף שנות ה-20 הוא נשא לאישה את חיה, ונולדו להם בחרקוב בת בשם פולינה (שנקראה על שם דודתה) בשנת 1931 ובן בשם מיכאל בשנת 1935. שני הילדים נשארו גם הם בצ'ליאבינסק אחרי המלחמה, שם מיכאל (מישה) נפטר בגיל צעיר יחסית, ולפולינה היה בן בשם אלכסנדר שמסיבה לא ברורה נקרא גם הוא בשם המשפחה פינקלשטיין. נינה לנדסמן, נכדתה היחידה של חיה (פינקלשטיין) ימפולסקי, סיפרה שכשהיה קטן ופגשה אותו, אלכסנדר קרא לעצמו "סשה פיקיטן" בגלל קושי לבטא כמו שצריך את שם המשפחה האשכנזי המסורבל. לצערי מלבד הסיפור הזה, שום דבר לא ידוע על גורלו של אלכסנדר או מי מצאצאי טוניה ואיפה הם נמצאים כיום.

בני משפחת פינקלשטיין נשארו ברובם מאוחדים בשנות המלחמה ואחריה בברית המועצות. אף על פי שמשפחתו של טוניה פינקלשטיין נשארו לגור בצ'ליאבינסק אחרי תום מלחמת העולם השנייה וכן שאר בני המשפחה היו מפוזרים בין חרקוב, קייב וערים אחרות באוקראינה – עדיין נותר קשר הדוק בין בני הדודים, כפי שמעידה התמונה הנשית המשפחתית שמצורפת מימין למטה. ברבות השנים כמנהגו של עולם, רבים מהדור המבוגר של צאצאי משפחת פינקלשטיין הלכו לעולמם והקשר בין צדדים שונים במשפחה נותק. ועדיין, חוץ מהענף של טוניה שנעלם, יש קשר בין כל צאצאי האחים לבית פינקלשטיין, ילדיו של ברוך.

בנות משפחת פינקלשטיין בערך בשנת 1960.
שורה עליונה מימין: פולינה רובינסקי, פולינה פינקלשטיין (ביתו של נפתלי) וסבטלנה שוליאקוב.
שורה תחתונה מימין: אנה פינקלשטיין, סוניה רובינסקי, ז'ניה שוליאקוב וסופיה פינקלשטיין.