מוישה דובאוויק, בנו האמצעי של יוסף בן הערשל דובאוויק.
משפחת דובאוויק היא משפחתו של סבא של סבתא שלי – משה דובאוויק, יליד העיירה הורודישה, 1904.
האב הקדמון ביותר שידוע לנו עליו הוא ישראל-איסר דובאוויק. בנו הוא שלמה-הירש דובאוויק (1786-1826). אישתו של שלמה-הירש הייתה לאה, ילידת 1784 והיו להם 5 ילדים: ישראל-איסר, שמואל (1806), ליטמן (1808), משה-יצחק (1812) וחינא-מיסייה (1819).
כל המידע הזה הגיע מאיגור שיין, חוקר גנאולוגיה ונין של מנשה ברדצ'יבסקי, נינו של ישראל-איסר דובאוויק, שהיה כאמור בנם הבכור של שלמה-הירש ולאה.
הערשל (1845), נישא למלכה לבית מדווינסקי, ילידת בוגוסלאב.
הינדה דובאוויק, ביתם הקטנה של הערשל ומלכה, גם היא היגרה לארצות הברית יחד עם בעלה לייב וולינסקי, שם נולדה להם 3 בנותיהם: שרה, לאה ובטי.
מרדכי דובאוויק היה נשוי לשרה לבית בריליאנט, ולשניים נולדו 5 ילדים. מרדכי, שהיה שומר מצוות, נפטר בשנת 1938, ונקבר בברוקלין. מבין ילדיו, רק בנו יעקב הקפיד על תורה ומצוות בניו של יעקב משמשים כיום כרבנים – יצחק דובאוויק, חסיד בויאן בביתר-עילית, ודב דובאוויק בברוקלין. שאר צאצאיו של מרדכי מתגוררים כיום ברחבי ארצות הברית.
נחום, שהיה בנם השני של הערשל ומלכה, היגר לארצות הברית בתחילת המאה ה-20, אך לא ברור מה עלה בגרולו. יכול להיות שחזר לאימפריה הרוסית או כבר לברית המועצות ונפטר שם.
האח ישראל הוא היחיד שלא עבר לגור בארה"ב. הוא נישא לדבורה, ונספה עמה בשואה בשנת 1941, כשאין לשניים ילדים.
מרדכי דובאוויק ואישתו שרה בריליאנט.
יוסף דובאוויק, ביידיש יוסל, נולד בהורודישה בשנת 1873. הוא נישא ללאה, ולהם נולדו 3 ילדים: אברהם, מוישה ומוטל (מרדכי).
הראשון להגר לארה"ב היה כאמור האב יוסף, ולאחריו רצו להגיע לשם אישתו לאה ובניו. לפני כל הגירה לארצות הברית, היה צריך להגיע קודם כל לאי אליס שסמוך לעיר ניו-יורק, ושם היה ניתן לקבל את אשרת הכניסה לארה"ב. כשהגיעה לאה עם בניה לאליס איילנד, אחרי שכבר אב המשפחה יוסף היה בברוקלין, הם נשלחו בחזרה לאימפריה הרוסית בעקבות מחלתה של לאה בעיניה, טרכומה, שלחולים בה נאסרה הכניסה וההגירה לארה"ב.
אחרי דחיית ההגירה שלהם, יוסף עצמו חזר לאימפריה הרוסית, ובשנת 1919 ניסה שוב להגר עם כל המשפחה, אך שוב פעם, הם נאלצו לשוב על עקבותיהם. יוסף נשאר בארצות הברית. האם לאה נפטרה ממחלתה בסביבות שנת 1920, והילדים נשארו לבד.
משפחת דרייר מהורודישה אימצה את הילדים, והם התגוררו אצלם עד שהתבגרו. לא ברור האם הדריירים היו קרובי משפחה או חברים קרובים של לאה ויוסף דובאוויק.
גם אחרי נישואיהם של בני משפחת דובאוויק, בני משפחת דרייר נשארו בקשר עם הילדים שגידלו, ובשנת 1954, כשנישאה ביתו של מוישה דובאוויק, הם הביאו מתנה לחתונה – כפות, שעליהן נכתב:
לליליה דשבסקי, מ-י ו-ל דרייר, 10.04.1954.
ללב דשבסקי, מ-י ו-ל דרייר, 10.04.1954.
לפי המידע שהצלחתי למצוא, י ו-ל דרייר הם [א]יליה (בעברית – הלל) וליזה דרייר, בני גילו של יוסף דובאוויק. אביו של הלל היה אברהם בן ברקו דרייר, יליד 1870.
יוסף דובאוויק, שנשאר בארצות הברית, שינה שם את שמו ליוסף דובוב (Dubov) ונפטר בשנת 1939 בברוקלין. נקבר בבית הקברות ע"ש משה מונטיפיורי בברוקלין.
מלבד העובדה שהתאזרח בארצות הברית בשנת 1922 ורשם את בניו לקבלת אזרחות אמריקאית (ככל הנראה עדיין ציפה ותכנן ששלושת בניו יהגרו גם הם לארה"ב), וכן שהתגורר בברוקלין עד למותו, לא נודע לנו דבר על כעשרים השנים שבהן חי בארצות הברית.
אחרי פטירתו, עורך דינו או מישהו מטעמו ניסו ליצור קשר עם בנו משה שהתגורר בקייב שבברית המועצות ולמסור לו את הירושה מאביו. יתכן שלא רצה להוריש את דבריו לבנו מוטל שהיה בארה"ב בעקבות סכסוך משפחתי (אפרט על כך בהמשך), ואולי גם כתב בצוואתו שתהיה חלוקה של הירושה בין בניו. לא ידוע לנו אם אברהם קיבל משהו או לא. משה, הבן האמצעי, קיבל את המכתב מארה"ב אך שרף אותו עם קבלתו מחשש שיוודע בברית המועצות קשר שלו עם קרובים בחו"ל ויואשם על כך.
מצבתו של יוסף בברוקלין.
הכפות שניתנו במתנה לחתונתם של אליזבטה ולב דשבסקי על ידי איליה וליזה דרייר. בבסיס הכפית נמצאות ההקדשות.
מוישה בן יוסף דובאוויק.
משה (מוישה) דובאוויק נולד ככל הנראה בשנת 1904, כך נכתב ברישומי האב יוסף בהתאזרחותו בארה"ב, אך למעשה הוא היה רשום בתעודת הזהות שלו בברית המועצות כיליד שנת 1907. עד לנישואיו לפסיה לובינסקי בשנת 1931, לא ידוע לנו על חייו, מלבד מה שציינתי על נסיעתו לארה"ב עם אימו ואחיו, וגדילתו בבית משפחת דרייר אחרי מות אימו.
בשנת 1932 נולדה ביתם היחידה בעיר קייב, יליזבטה. הוריה רצו לקרוא לה לאה, על שם סבתה שנפטרה כ-10 שנים קודם, אך הפקידה ברישומי הלידות בקייב בברית המועצות לא הסכימה לכתוב את השם היהודי הזה. לכן, ההורים בחרו חלופה רוסית דומה, יליזבטה, שבבית כונתה תמיד "ליליה". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ליליה ואימה פסיה (שברוסית נקראה פוליה, פולינה) התפנו לקזחסטן, והאב מוישה (שנקרא באופן רשמי מיכאיל וכונה מישה) התגייס להילחם במלחמה בשורות הצבא האדום. לפני שיצאו לדרכם, מישה קבר את מכונת התפירה המשפחתית ליד הבית, כדי שתישמר לאחרי המלחמה. במהלך המלחמה, מישה נתפס ונלקח בשבי הגרמני. לבית משפחתו נשלח מכתב המבשר על כך, ומי שקיבלה את המכתב ראשונה הייתה הבת ליליה הקטנה, שבחרה להשאיר בסוד את המכתב מאימה. רק כשהשתחרר מישה מהשבי, נתבשרה על כך האם פוליה ונודע לה שהוא היה בשבי.
לאחר המלחמה המשפחה חזרה לקייב, מכונת התפירה הוצאה בשלום מהאדמה והמשפחה המשיכה להתגורר בקייב. ליליה נישאה ללב (אריה לייב) דשבסקי, ונולדו להם 2 ילדים: אירנה בשנת 1955 ואלכסנדר בשנת 1959.
מישה (משה) דובאוויק, יחד עם אישתו פסיה לובינסקי ונכדתם הבכורה אירנה דשבסקי.
שנת לידתו של הבן הבכור אברהם דובאוויק לא ידועה. לפי מה שכתבה סבתא רבתא ליליה, אברהם נולד בשנת 1905. לפי מה שכתב סבא רבא רבא רבא יוסף, אביו של אברהם, בנו הבכור נולד ב-10 במאי 1902. ולפי מסמכים צבאיים, אברהם נולד בשנת 1903.
אברהם היה נשוי ללוסיה (ילידת 1907) והיו להם שני בנים, יצחק-אייזיק דובאוויק יליד 1928 ומה דובאוויק, יליד 1932. בסוף שנות השלושים, אברהם התגרש מאישתו.
זמן מה לאחר מכן, בשנת 1939, הכיר אברהם אישה בשם גניה ברודסקי, גם היא הייתה גרושה. הם נישאו זה לזו, כשגם לגניה כבר הייתה בת בשם ליליה ברישניקוב, ילידת 1929. בסך הכל, אברהם וגניה הספיקו לחיות כזוג נשוי רק כשנתיים, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1941, אברהם יצא למלחמה במדי הצבא האדום, גניה וליליה פונו מזרחה, ובניו של אברהם נשארו בקייב.
ב-29 בספטמבר 1941 נספו שני בניו של אברהם במחנה ההשמדה באבי יאר שבקייב.
ב-6 במאי 1943 נהרג אברהם במלחמה בנאצים, קרוב לסטאלינגראד. מאותה העת גניה נשארה לבד עם ביתה. למרות מותו של אברהם, משפחת דובאוויק ומשפחת ברישניקוב-ברודסקי נשארו מאוחדות. אחיו הצעיר של אברהם, סבא רבא רבא משה, היה עוזר למטפל הרבה בגניה ובליליה כשהיה להן קשה. את זה שמעתי מפיה של ליליה בעצמה, בת 91 כיום, מתגוררת בקליפורניה יחד עם בעלה בן ה-92 יפים חיימוביץ'. עד לפני 20 שנה התגוררה יחד איתם גניה, שנפטרה בת 90 בשנת 2000.
ליליה ברישניקוב ובעלה יפים חיימוביץ'.
כפי שניתן לראות, לא מצורפת שום תמונה של אברהם בפוסט הזה על משפחת דובאוויק, והסיבה לכך היא שפשוט לא נשארה שום תמונה שלו. כל התמונות שהיו לגניה הושמדו בזמן המלחמה. ובעקבות תמונה אחת שכנראה כן שרדה, אבל ממש לא בידינו, ישנו סיפור מעניין שסופר גם הוא מפיה של ליליה:
מוטיה ברודסקי, אחיה של גניה נלחם גם הוא במלחמת העולם השנייה. כידוע, המלחמה לא הייתה במקום ספציפי, והחיילים נדרשו לעבור ממקום למקום. באזורים שהם נלחמו הוקצו להם דירות זמניות. החיילים ישנו בהן זמן מה, ואז עברו להילחם במקום אחר. היה קורה גם, שחייל בא לדירה מסוימת וחייל אחר הולך. כמובן, שהדירות הללו היו מאוכלסות באנשים, אך הם בכל מקרה קיבלו את החיילים אליהם.
ביום מן הימים, הגיע מוטיה לדירה כזאת באזור סטאלינגראד, בתחילת המלחמה. הוא הבחין שנשארו חפצים אישיים של החייל ששהה בבית הזה לפניו. ופתאום, הוא נדהם לגלות תמונה של אחותו גניה ובעלה אברהם דובאוויק בין החפצים שנשארו. החייל ששהה בדירה הזו קודם לכן היה כמובן גיסו, אברהם דובאוויק, שמאוחר יותר הלך אל מותו במלחמה. מאז לא ידוע היכן נמצאת התמונה, ובכלל, האם קיימת עוד תמונה של אברהם אצל מישהו מהמשפחה. מבני המשפחה הקרובים, לאף אחד לא נשארה תמונתו.
גניה (עומדת) וביתה ליליה.
ארצות הברית, סוף שנות ה-90.
כעת נעבור לסיפורו הסבוך והמפותל של מוטל (מרדכי) דובאוויק, בנם השלישי והאחרון של יוסף ולאה. דווקא אצלו בשונה משני אחיו הבוגרים, שנת הלידה המצוינת במקומות השונים זהה – 1909. למעשה, לפי תאריך לידתו, הוא נולד בהורודישה חודשים בודדים אחרי שאביו הגיע לארצות הברית. סיפור חייו היה משונה למדי, ועל אף המידע הרב שהצלחתי למצוא עליו, על חייו ועל מותו, ישנן שאלות רבות ללא תשובה שניתן לשאול עליו. כאמור, לאחר פטירת אימו ומעברו של אביו לארה"ב הוא התחנך אצל משפחת דרייר. בהיותו בן 17, בשנת 1926 נסע גם הוא לארצות הברית, לבדו. מסיבה לא ברורה, במפקד האוכלוסין משנת 1930, הוא נרשם כמתגורר אצל דודתו הינדה וולינסקי ולא יחד עם אביו יוסף. יותר מזה, תפסה את עיני העובדה שעל מצבתו של יוסף בברוקלין נכתב רק "Brother", בעוד בנו של יוסף, מוטל, היה בארצות הברית. האם יכול להיות שהאב והבן הסתכסכו בשלב מסוים בארה"ב? זה יכול להסביר את הסיבה שיוסף לא התגורר עם אביו, וגם לא מוזכר על מצבתו של אביו, אך ההשערה הזו לא ודאית.
