משפחת דשבסקי

משפחת דשבסקי היא משפחתו של סבא רבא של סבתא אירנה – לייב דשבסקי. במסמכים בעברית וביידיש שמו נכתב לעיתים – אריה דאשעווסקי או ליב דאשעווסקי.
לייב היה גר כנראה בעיירה הורודישה שקרובה לצ'רקאסי. זאת ההשערה שלי בעקבות מסמכים שמעידים על לידתם של נכדיו של לייב, ילדיו של בנו יצחק עליו אספר בהמשך, בהם נכתב כי יצחק הוא מקהל העיירה הורודישה. במקור, משפחתו של לייב הגיעה ככל הנראה מהעיירה דאשיב, ומכאן שם המשפחה – דשבסקי (דאשיבסקי).
לאחר חיפוש ארכיוני גיליתי דבר מעניין – בשנת 1875 התגורר בעיירה הורודישה רק אדם אחד בשם לייב דשבסקי. שמו המלא היה לייב בן משה דשבסקי, ובאותה שנה הוא היה בן 24, כלומר יליד 1851. במסמך רשום שיש לו בן אחד, שמו סרול (ישראל ביידיש) והוא בן חודשיים, יליד פברואר 1875. נשים לא נרשמו במסמך ההוא, ולכן שמה של אישתו של לייב ושמן של בנותיו אם היו לו, לא רשומים. סביר להניח שזה היה לייב דשבסקי המדובר, סבא רבא של סבתי, אך הדבר עדיין בגדר השערה ומעבר לעובדה שבשנת 1875 היה אדם יחיד בשם לייב דשבסקי בעיירה הורודישה, אין עוד הוכחות לכך שדווקא הוא היה סבא רבא של סבתי.
ובכל זאת, מתוך ההשערה שזה אכן היה הוא, אציין שלייב בן משה דשבסקי שנרשם בשנת 1875 בהורודישה היה יליד 1851 בעיירה סטופיצ'נויה שבאזור זווניגורודקה בפלך קייב, לאביו משה בן אל (קיצור של אליה) לייב (במקום אחר נרשם בן יענקל, יתכן שהיו לסב שלושה שמות, או שבאחד המפקדים נעשתה טעות) יליד 1818 ולאימו ציפה (ציפורה) ילידת 1822. סביר להניח וכך נראה, שלייב נקרא על שם סבו מאב. בעיירה סטופיצ'נויה בשנות ה-50 של המאה ה-19 יחד עם לייב דשבסקי והוריו התגוררו גם אחיו ואחיותיו של לייב: דוד יליד 1841, סרול (ישראל) יליד 1844, רחל יליד 1846, גסיה ילידת 1852 ונחום יליד 1855. בנוסף התגוררו איתם דודיו של לייב מאב – סרול (ישראל) יליד 1836 ורפאל, וגם רעייתו של סרול (גיסתו של משה בן אל לייב) דבורה ילידת 1838.

המסמך המעיד על לייב בן משה דשבסקי ומשפחתו ב-6 באפריל 1875 בעיירה הורודישה. החלק שמתייחס ללייב הוא החלק העליון, 201 במספר.

לפי  מה שידוע במשפחה, לייב דשבסקי, שהוא כאמור סבא רבא של סבתי – היה נשוי פעמים. מאישתו הראשונה נולדו לו 5 ילדים, ומאישתו השנייה עוד 4, כלומר 9 בסך הכל. יצחק דשבסקי יליד 1883 וחווה ילידת 1896 היו לפי המסורת המשפחתית בני הנישואין השניים. בת אחת מנישואיו הראשונים של לייב דשבסקי הייתה מכלה (מיכל ביידיש), שהתגוררה לעת זקנתה בקייב. היא נפטרה ללא צאצאים בשנת 1967, כשהייתה כבר בת כמעט 90 ואולי אפילו יותר. בנוסף להם היו: אחות ששמה לא ידוע לנו (שהנכד שלה הוא עמנואל קוויטניצקי), אחות בשם גולדה דשבסקי (שנכדתה היא ליליה קוויטניצקי, אשתו של עמנואל), אח בשם משה (יכול להיות ששמו היה אחר, אך הוא בטוח התחיל באות מ' (שמו מוזכר רק במכתב אחד ששלח לאחיו יצחק, המכתב נחתך ולכן לא ניתן לדעת בוודאות מה היה שמו)), אחות בשם מניה שעבדה כצלמת ונותרה ערירית, ועוד שני ילדים שלא ידועים לנו, ייתכן ואחד מהם היה אותו ישראל יליד 1875 שהזכרתיו קודם, שנרשם במפקד האוכלוסין בשנת 1875 יחד עם אביו לייב.

במשפחתנו נשמרה תמונה של אחד מבניו של לייב דשבסקי, ששלח אותה יחד עם מכתב כתוב מאחוריה לאחיו יצחק דשבסקי. התמונה והמכתב נשלחו ב-10 במרץ 1909, מקייב לצ'רקאסי. 
המכתב נחתך מכל צידיו, ולכן קשה מאוד להבין את כולו וההקשר בין המילים. גם הכתב לא מובן. בין השאר כפי שציינתי, אפילו שמו של הכותב, אחיו של יצחק לא ברור מכיוון ורק האות הראשונה נשמרה, המשך השם נחתך. אני מצרף את מה שהצלחנו לפענח מהדברים שנכתבו באחורי התתמונה, וגם את התמונה והמכתב בעצמם.

מכלה דשבסקי, ביתו של לייב דשבסקי, צלמת בעיר קייב.

10 במרץ 1909, מכתבו של מ. דשבסקי לאחיו יצחק (יצחק דשבסקי עוד לא נשוי), מקייב לצ'רקאסי:

"יצחק היקר,
… אין אותך …
כותב לך את האיגרת השנייה,
ואתה לא עונה לי.
מבקש ממך שעם קבלת האיגרת הזו תענה לי מיד.

בעלת הבית שלי לא אומרת לי כלום וכל הזמן מתלוננת.
דרישת שלום לאמא / דרישת שלום למניה [לא ברור אם маме או мане]
העיר צ'רקאסי (פלך קייב) ל מ…

חנות האחים ר. ו-נ. שוורצ…
לאחי. עבור יצחק דשבסקי. המוען מ.."

חווה נישאה למנדל הלפרין ולהם היו שני ילדים – גניה ואיליה, שעלו ארצה בשנות ה-70. חווה, שעבדה במפעל לייצור סיגריות, נפטרה קודם לכן בקייב.

מ. דשבסקי עבד בחנות בקייב. שמה של החנות, שנרשמה גם היא במכתב המצורף למעלה – לא ברור, מתחיל ב-שוורצ… ל-מ. לו 4 בנות – מריה (כונתה במשפחה מרוסיה), אנה, בטי וליובה. למרוסיה ולאנה לא היו ילדים, אך לבטי וליובה היו. לליובה היה בן בשם לאוניד גולוב, שהיה תכשיטן. הוא נשא אישה רוסיה והתרחק לחלוטין מהיהדות ומבני המשפחה. בטי הייתה נשואה פעמיים. בפעם הראשונה לפני המלחמה, היא הייתה נשואה ליהודי שנהרג לבסוף במלחמה. ממנו הייתה לה בת בשם קלרה קריגמן, שנפטרה בישראל. בפעם השנייה בטי נישאה לרוסי, וממנו נולד לה בנה השני לאוניד מיחאלקין. גם הוא נשא אישה רוסייה והתרחק מהיהדות.

איליה וגניה גלפרין, ילדיה של חווה לבית דשבסקי.

אחד מבניו של לייב דשבסקי, לא ברור מי. התמונה צולמה בעיר חרסון, ככל הנראה בתחילת המאה ה-20.

יצחק דשבסקי נישא לברכה שטוף, ילידת 1885. היא הייתה ילידת העיירה ראדזיווילוב שבפלך ווהלין באימפרי הרוסית בתקופה ההיא (כיום, צפון-מערב אוקראינה) ובעיירה הזו הם גם נישאו בשנת 1910, אך התגוררו בעיר צ'רקאסי. ברכה, ששינתה מאוחר יותר את שמה לברטה, עבדה יחד עם בעלה יצחק. הם החזיקו בבעלותם חנות, בה ייצרו ומכרו כובעים. יצחק היה המנהל, וברטה הייתה אחת העובדות.

עד לשנת 1919 לזוג נולדו 5 ילדים: רבקה בשנת 1912, תמר (לעיתים נרשמה "תמרה") בשנת 1913, אליהו בשנת 1915, ברק (ככל הנראה קיצור של ברקו – דב ביידיש) בשנת 1917 ורוחמה בשנת 1919. בשלהי שנת 1927 ובתחילת שנת 1928, כשברטה הייתה כבר בת 43, כולם התחילו להגיד לה שהיא השמינה. למעשה, הסתבר בסופו של דבר שברטה הייתה שוב בהריון, ובפעם הזאת, ב-9 למרץ 1928 נולד בנם הקטן לייב דשבסקי, שנקרא על שם סבו.

מסמך המעיד על לידת תמרה מרבנות העיר צ'רקאסי, ב-13 במרץ 1913.
"ילדה תמרה, האב מקהל קודש האראדיש יצחק ב"ר אריה דאשעווסקי האם ברכה."

יצחק דשבסקי, העשור ה-2 של המאה ה-20.

על פי הסיפורים ברטה ויצחק היו תמיד אנשים שעסוקים בעבודתם. לכן, הילדים גדלו עם מטפלת.
תמר נפטרה בגיל 5 ממחלת השנית (סקרלטינה). רוחמה, שנולדה בשנת 1919, נולדה בעת פוגרום ביהודים שהתרחש בעת פרעות פטליורה. מהבהלה של ההורים, הם קראו לביתם רוחמה כסמל לבקשת רחמים בעת הפוגרום.

בשנת 1938, נפטר בצ'רקאסי יצחק דשבסקי, לאחר שחלה במחלת הסרטן. מסופר על יצחק כי הוא היה מעשן הרבה, יכול להיות שמכך נבעה מחלתו.
הבן הקטן לייב, שהיה עוד קטן בעת פטירת אביו, גודל בעיקר על ידי האחות הבוגרת רבקה.

משפחת דשבסקי, שנת 1917.
באמצע יושבים אלי ורבקה, למעלה התינוק ברק (דב). השאר לא ידועים.
אני משער, שלמטה יושבת תמר והיא לבושה ומסופרת בצורה מיוחדת בהתחשב שכבר חלתה ויתכן שנמצאה בטיפול, וכן שלמעלה יושבת אחת מאחיותיו של יצחק, פניה דומות לשל מכלה, אך יכול להיות שזו גם אחות אחרת.

רבקה הקטנה בצ'רקאסי.
מאחורי התמונה כתב שנים לאחר מכן אחד מאחיה הקטנים בצחוק:
"רבקה קטנה, טיפשה גדולה".

משפחת דשבסקי. צ'ברקול, רוסיה (בריה"מ), 1943.

בעת מלחמת העולם השנייה המשפחה פונתה למרכז רוסיה. ברק  או בשמו הרוסי בוריס, היה איש צבא ונלחם במלחמה. רוחמה הייתה רופאה צבאית ונשלחה למונגוליה בזמן המלחמה. שאר המשפחה פונתה לעיר צ'ברקול ברוסיה ולאחר המלחמה המשפחה כולה עברה לגור בקייב.

בתמונה משמאל נראית המשפחה בשנת 1942 בצ'ברקול, בזמן המלחמה. מימין איליה (אלי) דשבסקי, מאחוריו האחות הבכורה רבקה ולידם האם ברטה. על המדרגות יושב יחף סבא רבא לב דשבסקי, ומשמאל עומדת שכנה כלשהי ככל הנראה.

בני המשפחה זוכרים שהייתה בעבר תמונה של רוחמה רכובה על סוס במהלך השירות שלה במונגוליה בזמן המלחמה, אך גם אחרי חיפושים רבים התמונה לא נמצאה. תמונות נוספות היו במשפחה אך לא נשתמרו במציאות, רק בזכרונותיהם של בני המשפחה המבוגרים.

ברטה ולב דשבסקי יושב על מפתן ביתם שבצ'ברקול בזמן מלחמת העולם השנייה, 1943.

רבקה הייתה נשואה לרוסי בשם ניקולאי, ממנו היא התגרשה זמן קצר לאחר שהתחתנו. היא נפטרה ללא ילדים בשנת 1969.
אלי, או בשמו הרוסי איליה, היה נשוי לליזה, ולהם בן בשם מיכאל דשבסקי. על מותו אספר בהמשך.
בוריס דשבסקי היה נשוי ליבגניה לויטס, שגרה כיום בארצות הברית. אחותה של יבגניה, מרגריטה, הייתה נשואה לולדימיר פוגרבינסקי. 

עם הנישואים של כולם המשפחה הנפגשת בחגים התרחבה, וכך סבא רבא לב (לייב) דשבסקי, הכיר את סבתא רבתא ליליה (לאה), בת דודתו של ולדימיר פוגרבינסקי. בוריס דשבסקי נפטר בגיל 57, בשנת 1974.

רוחמה גם רצתה להתחתן עם בחור אחד באמצע שנות ה-50, אך אמה לא הרשתה לה. סביר להניח שהוא גם היה רוסי. השערה נוספת של ביתו של בוריס דשבסקי, היא שברטה לא הסכימה לנישואין האלה רק בגלל שלא רצתה להישאר לבד. ברטה הייתה צריכה מישהו שיהיה לידיה ויעזור לה, וזו אכן הייתה רוחמה שנשארה רווקה כל חייה וטיפלה באימה בקפדנות עד למותה של ברטה.

רוחמה ולב עלו יחד לארץ בשנת 1990, כאן הם גם נפטרו. רוחמה נפטרה בשנת 1999 ונקברה בבית הקברות צור שלום שבקריית בירליק, ולב נפטר בשנת 2003 ונקבר בבית הקברות תל רגב שבקריית אתא.

משפחת דשבסקי, קייב 1951.

"הסופר גרוסמן, הוא בן משפחה שלנו"

אחת השאלות המעניינות בהקשר למשפחת דשבסקי, היא הקשר המשפחתי המסקרן עם הסופר היהודי הנודע יוסף בן שלום גרוסמן, הידוע בשמו הרוסי ואסילי בן סמיון.
הכל התחיל בשנת 1988, כאשר איליה (אלי) בן יצחק דשבסקי, בנם השלישי של יצחק וברכה, היה מאושפז בבית החולים, ימים ספורים לפני מותו. לידו ישב בנו מיכאל, שקרא את הרומן "חיים וגורל" של הסופר גרוסמן. אביו שאל אותו: "איזה סופר אתה קורא?", "חיים וגורל, של ואסילי גרוסמן", ענה מיכאל. ולאחר מכן השיב לו איליה: "גרוסמן הוא קרוב משפחה שלנו". מיכאל לקח את המשפט הזה כבדיחה של אביו, ולא טרח לשאול אותו מה הקשר המשפחתי. למעשה, רק אחרי מותו של איליה, מיכאל סיים לקרוא את הספר, שבסופו מוזכר שם המשפחה "דשבסקי" כמה פעמים.
הצלחתי למצוא בספר ציטוט אחד בו מוזכר שם המשפחה דשבסקי: "אסתר בת סמיון דשבסקי, דודתי מאם, מתגוררת בבואנוס-איירס משנת 1909, מורה למוזיקה".

מאותו הרגע מיכאל הבין שאביו לא אמר את זה בצחוק. ואסילי הוא כנראה באמת קרוב משפחה שלנו, אך גם אחרי 32 שנה מאז מותו של איליה דשבסקי, אף אחד מהמשפחה לא הצליח לפענח את תעלומת הקשר המשפחתי עם הסופר.

למרות שכל כך הרבה שנים עברו, ולא הצלחנו למצוא מה הקשר המדויק שלנו עם ואסילי, אספר על משפחת אימו, שהיא לפי ספרו קשורה למשפחת דשבסקי. הרי בסופו של דבר, אנחנו בני אותה משפחה, וזוהי מטרת האתר הזה, לספר את מורשת משפחתנו.

מלכה ויטיס, יחד עם בנה ואסילי (יוסף) והנכדה יקטירינה.

אימו של הסופר, מלכה, נולדה בשנת 1872 למשפחתו של סוחר אמיד בשם זייבל (זבולון) בן דוד-מאיר ויטיס. שמה של אמה לא ידוע לנו, וקיים סיכוי שדווקא היא הגיעה ממשפחת דשבסקי שקשורה אלינו משפחתית מכיוון משפחתי אחר. ההורים של מלכה, לפי מה שידוע, היו במוצאם הרחוק ממשפחות שהיגרו מליטא. בבית משפחת ויטיס היו עוד 3 בנות: מרים ילידת 1858, אלישבע ילידת 1860 וחנה.

אלישבע, ששינתה את שמה ל-יליזבטה, נישאה למשה אלמאז, ולהם נולדה בברדיצ'ב בשנת 1897 בת בשם נאדז'דה. נאדז'דה תמכה במהפכה הרוסית שהתרחשה בשנת 1917, ועל כן נעצרה ונרצחה בשנת 1936.

חנה נישאה בקישינב בשנת 1883 לרופא דוד בן משה שרנציס. שניהם נעצרו בשנות השלושים, בזמן הטיהורים הגדולים של סטאלין בשנות השלושים. חנה נרצחה בשנת 1935 ובעלה דוד בשנת 1937.

מלכה, ילידת 1872, למדה בפריז, אך אחרי לימודיה חזרה לאימפריה הרוסית. בעלה הראשון היה יהודי איטלקי, ממנו היא התגרשה זמן קצר לאחר חתונתם. בעלה השני היה שלום בן יוסף גרוסמן, ממנו נולד לה בנה היחיד בשנת 1906, הסופר ואסילי, יוסף בן שלום גרוסמן. מלכה, ששינתה את שמה ליקטרינה, נספתה במחנה השמדה בברדיצ'ב, בשנת 1941, בהיותה בת 69.

הספר שכתב גרוסמן.
העותק הזה שייך לנכדתו הצעירה ביותר של יצחק דשבסקי, סבתי אירנה דשבסקי.

מלכה ויטיס ובנה יוסי גרוסמן.