משפחת לובינסקי

מסמך המעיד על נישואיהם של ביילה בת גדליה-ראובן ליובינסקי ואליהו-לייב בן דוד רימנובסקי.

מקור שם המשפחה לא ידוע בוודאות, אך ככל הנראה הוא נגזר משמה של אחת מכמה עיירות ברחבי האימפריה הרוסית (כיום, בפולין, בבלארוס וברוסיה) ששמן קרוב לשם "לובינסקי" – העיירה לובין, העיירה לוביאנקה, העיירה ליובינסקי וייתכן עיירות נוספות, שמאחת מהן הגיע אב קדמון של המשפחה וקיבל את שם המשפחה הזה. ראיתי לנכון לציין ששם המשפחה לובינסקי לא נפוץ כל כך אך גם ממש לא נדיר, ובכל זאת ניתן להבחין בין המשפחות בשל הייחוס העברי-דתי שלהן. משפחתנו הייתה משפחת לובינסקי של כהנים, ובפולין הייתה משפחה גדולה בשם "לובינסקי" שהייתה משפחת לווים וחלקים מצאצאיה חרדים, בארץ ובחו"ל. ייתכן שהיו משפחות נוספות העונות לשם הזה.

בתהליך המחקר ובהתמקדות ביהודי אוקראינה, נודע לי שהיו באוקראינה שני "מרכזים" של משפחות לובינסקי – באיזור קייב (משפחתנו) ובאזור צ'רניגוב (המשפחה ההיא נקראה "ליובינסקי", כמו גם חלקים במשפחה שלנו). אין לדעת כיצד המשפחות קשורות, אך מצאתי איזכור של אחד מצאצאי משפחת לובינסקי בצ'רניגוב, הרב יהודה ליב ליובינסקי שמו, שהיה רב בחארקוב בראשית המאה ה-20, חסיד חב"ד ומקורב לרב שלום דובער שניאורסון (האדמו"ר ה-5 מחב"ד לובביץ') ובספר בשם "אוצר המדות" שנתן עליו את הסכמתו, הוא נכתב בשם "יהודא ליב הכהן ליובינסקי". הבנתי מכך שגם משפחת ליובינסקי בצ'רניגוב היו כהנים, וככל הנראה קשורים בדרך כלשהי למשפחה שלנו.
זאת ועוד, נודע לי שבשנות ה-40 של המאה ה-19 מוזכרים ברישומי יהודים מהעיר ברדיצ'ב כמה אנשים הנושאים את שם המשפחה לובינסקי. לא הצלחתי לגלות אם הם כהנים, ובכלל אם הם בני משפחתנו. ראשי המשפחה (שייתכן והם סבו וסבתו של גדליה-ראובן, דודו ודודתו, קרובים בדרך אחרת או בכלל בני משפחה שונה) היו חיים לובינסקי ורעייתו צורטליה (כינוי לשם שרה ביידיש) שנפטרה מזקנה בגיל 70 בשנת 1847. באותם רישומים גיליתי על יענקל-יוסף בן חיים יליד 1803 שנפטר בשנת 1847, מרדכי-וולף בן יענקל יליד 1837, זלדה-בריינה בת יונה-יהושע לובינסקי (ולה בת בשם טובה-דבוסיה טננבום ילידת 1847).
בנוסף, הייתה משפחת ליובינסקי באיזורים מסוימים בפלך חרסון שבדרום אוקראינה כיום, בעיקר בעיר אלכסנדריה. חלקים מהם עברו גם כן לחרקוב, אך אם אני מבין נכון, הם חיו שם בלי קשר לרב יהודה ליב מצ'רניגוב שהזכרתיו קודם, ולא ידוע אם היה קשר משפחתי גם איתם.

ברוך לובינסקי

ברוך לובינסקי היה ככל הנראה בנו הבכור של קלמן בן גדליה-ראובן. לא ברור מה היה שמה של אישתו, אך לפי מה שידוע לנו היו לו לפחות 3 ילדים אותם אנחנו מכירים: חיים-אושר שנולד בסביבות 1870, שלמה וחיה.

בסוף שנות התשעים של המאה ה-19 חיים-אושר נשא לאישה את רחל בת ישראל, ילידת העיירה איבנקוב, בשנת 1875. לזוג נולדה בת ראשונה בשנת 1900, שמה חנה. בשנת 1902 נולדה ביתם השנייה פסיה, בשנת 1906 קלמן ובשנת 1911 נולד ישראל. סביר להניח שכך היה עם כל הילדים, אך לפי המסמכים שנשמרו במשפחתנו, קלמן בן חיים-אושר לובינסקי נולד בעיירה איבנקוב, מקום הולדתה של אימו. באותה תקופה היה נהוג בקרב משפחות מסוימות שאם האישה מתחתנת ועוברת לגור בעיר מגוריו של בעלה, אזי את ילדיה או לפחות את ילדה הראשון היא חוזרת ללדת במקום הולדתה, בבית הוריה.
לפי המסופר במשפחה, חיים-אושר היה רב, אך לא ברור אם היה רבה הראשי של הקהילה היהודית בבורודיאנקה או שרק כיהן בה כרב. אנשים היו מגיעים אליו לשאול שאלות ולהתייעץ בעניינים שונים. אישתו, רחל הייתה עקרת בית. בערך בשנת 1912 עברה משפחת לובינסקי לקייב, ובה חיים-אושר ניהל חנות בגדים לצד המשך כהונתו כרב. אחרי המהפכה הרוסית, העסק של חיים-אושר נשלל ממנו והוא החל "לעסוק בהעברה של עצים ממקום למקום". במילים אלה אני רשמתי את דבריה של סבתא רבתא ליליה, נכדתו של ר' חיים-אושר, כשתשאלתי אותה על אודות היסטוריית המשפחה. אני זוכר שליליה קראה למקצוע בשם מסוים, אך מכיוון ולא הבנתי בדיוק את השם רשמתי רק את הפירוש שלו שהסבירו לי, ושם המקצוע הזה לא נשמר. כיום אף אחד חוץ ממני לא זוכר שליליה דיברה על המקצוע ולצערי כבר אין את מי לשאול…

משפחת לובינסקי בקייב, 1929.

מימין: מניה ברינגולדס, קלמן, פסיה וישראל לובינסקי.

בתמונה של חתונתו של ישראל לובינסקי הצעיר, בנו של קלמן, יושבת ליד ישראל חייקה וליד עדה, אישתו של ישראל, יושבת רחל בת ישראל לובינסקי. מעל עדה, ובין פסיה לביתה אליזבטה (לאה), עומדת מניה, ביתה של חייקה ובעלה גרגורי (הירש) אלנפורט.

חתונתם של ישראל לובינסקי ועדה באלשם. קייב, 1961.

גם בתמונה הזו, של חתונתה של גלינה פוגרבינסקי (נכדתה השנייה של חנה לובינסקי) ניתן לראות את מניה ובעלה גרגורי אלנפורט כבר מבוגרים, בערך בני 75. אפילו סבתי אירנה, נכדתה של פסיה, שבעת צילום התמונה היא כבר נשואה ועומדת מאחורה יחד עם סבי בוריס, זוכרת כי בצעירותה גרגורי אלנפורט, בעלה של מניה היה צוחק עליה שהיא כל כך רזה כי היא לא אוכלת.
גרגורי אמנם לא קרוב משפחה עם קשר של דם שלנו, אך בכל זאת אספר מעט ממה ששמעתי על חייו. כשהיה צעיר, בשנתו ה-20 הוא החליט לעלות לארץ. הוא אכן עלה ארצה וחי כאן מספר שנים, עד שחלה במלריה. הוא נסע בחזרה לאוקראינה (ברית המועצות) כדי להירפא ומאז לא חזר לארץ, אך למרות זאת אהבתו לארץ ישראל נשארה תמיד. גם בסוף שנות השבעים, כששמע שבן דודה של אישתו – קלמן לובינסקי, עולה עם משפחתו לארץ, הוא שמח מאוד, והרגיש שהם בעצם מביאים לידי הגשמה בעצמם את החלום שהוא, גרגורי אלנפורט, לא הצליח להגשים.

חתונתם של גלינה פוגרבינסקי ואלכסנדר לשינסקי.

ביתם הבכורה של חיים-אושר ורחל, חנה, ילידת 1900, נישאה ליצחק-הינק (הינק הוא כינוי להענאך, חנוך ביידיש) פוגרבינסקי, שהיה אדם מאמין וקפדן בשמירת מסורת, גם בברית המועצות. בנם של חנה ויצחק היה ולדימיר פוגרבינסקי, יליד 1928.
ולדימיר היה צנחן בצבא, והוא נישא למרגריטה לויטאס. למרות השלטון הקומוניסטי באותה תקופה, שאסר לחלוטין כל טקס או חגיגה של דת כלשהי, האמונה והמסורת היהודית היו חשובים מאוד לאביו של ולדימיר, יצחק, והוא אירגן לבנו ולדימיר חופה. כדי שאף אחד לא יגלה, הם הקימו חופה וקיימו את טקס החתונה באישון לילה, הגיע רב שחיתן אותם והחתונה הסתיימה במהרה. לפי דבריה של סבתי, זו הייתה החופה האחרונה במשפחתנו בכל הזמן שהייתה המשפחה בברית המועצות.

חתונתם של ולדימיר פוגרבינסקי וריטה לויטאס.

ביתם השנייה של חיים-אושר ורחל הייתה פסיה, ילידת 1902. ב-29 למאי 1931 היא נישאה למוישה דובאוויק, יליד העיירה הורודישה. בדיוק שנה וחודש מאוחר יותר נולדה להם ביתם הראשונה והיחידה, לאה דובאוויק. בתעודת הזהות, לאה נרשמה "אליזבטה". פסיה תמיד הייתה לובינסקי, היא אף פעם לא שינתה את שם משפחתה. 
אליזבטה הייתה קשורה מאוד לסבה חיים-אושר ולסבתה רחל. היא בעצמה סיפרה לי על כך שכשהייתה קטנה, היא הייתה חוזרת מבית הספר אל סבא וסבתא, ואצלם הייתה לומדת יידיש. היא הייתה רואה את סבה מתפלל ומייעץ לאנשים שמגיעים אליו, כמובן לפי דבריה של אליזבטה, ללא שום תשלום על הייעוץ. באותה תקופה כבר בקושי היה מותר לספר ולדבר על כל ההלכות ביהדות, ובכלל בכל דת. למרות זאת, היו אנשים, בעיקר מבוגרים שעדיין שמרו על המסורת, וחלקם גם הורשו לעסוק בדת, בגלל היותם בעלי תפקידים בכירים כל כך, כמו רבנים, ועוד כהנים. לכן, חיים-אושר עדיין היה מתפלל, אך נכדתו לא באמת הייתה מבינה מה הוא עושה. לכן, כשכבר הייתה סבתא רבתא, אליזבטה סיפרה לי שהיא זוכרת איך חיים-אושר היה "לובש חלוק וקוביות", כשהמשמעות היא בעצם לטלית ותפילין.
אליזבטה היא היחידה במשפחה שזכרה – חיים-אושר נפטר בבית בשנת 1941, לפני פרוץ המלחמה.
גם לאחר המלחמה, אליזבטה הייתה גרה יחד עם סבתה רחל, עד לפטירתה בגיל 90, בשנת 1966.

אליזבטה נישאה ללב (אריה לייב) דשבסקי, יליד 1928. היא הכירה אותו בארוחות המשפחתיות, מכיוון שבעצם הם אכן היו קרובי משפחה, אך ללא קשר דם. לאישתו של ולדימיר פוגרבינסקי, בנה של חנה לובינסקי, מרגריטה לויטס, יש אחות בשם יבגניה לויטס שנישאה לבוריס (ברוך) דשבסקי, שהיה אחיו הגדול של לב.

מוישה דובאוויק, לאה דובאוויק ופסיה לובינסקי.

רוזה וקלמן לובינסקי בחצר ביתם שבקריית ים, בישראל, בתחילת שנות ה-90.

משפחת לובינסקי בזמן המלחמה. מאחורה עומדות לאה דובאוויק וסבתה רחל, ומקדימה מימין רוזה קאצ'ר, אישתו של קלמן, עם ילדיה אנה וישראל לובינסקי.

בנם הרביעי והאחרון של חיים-אושר ורחל היה ישראל, שנקרא על שם סבו, אבי אימו רחל. הוא נולד ב-1911, לא ברור אם בבורודיאנקה או שכבר בקייב. רוב הסיכויים שעדיין בבורודיאנקה, ושבגיל שנה עבר עם המשפחה לקייב.
סבתי סיפרה לי, שכשאחיו הגדול של ישראל, קלמן לובינסקי, נישא לאישה את רוזה קאצ'ר, היא הייתה מאוהבת באח הקטן ישראל, ורצתה להתחתן איתו ולאו דווקא עם קלמן.
בשנת 1933 קרה מותו הטרגי של ישראל. הוא עבד במפעל בקייב, שבו לכל עובד היו משמרות לפי זמנים. לפני כל משמרת היה צריך להפעיל את המכונה ולאחר סיום זמן המשמרת היה צריך לכבות אותה.
לאחר המשמרות, ישראל יצא מהמפעל בדרכו הביתה. פתאום הוא חשב ששכח לכבות המכונה ומיד חזר למפעל. בזמן שהוא רצה לכבות את המכונה, העובד של המשמרת הבאה הגיע, והפעיל את המכונה. ישראל התחשמל ומת.
שנה לאחר מותו, רוזה, אישתו של קלמן שהייתה למעשה מאוהבת בישראל, קראה לבנה על שם דודו, ישראל לובינסקי.
יש האומרים שבעבר האמינו שלמרות החשיבות בלקרוא לילדים על שם קרובים שנפטרו, היה אסור לקרוא לילדים על שם אנשים שנפטרו בגיל צעיר ולא השאירו צאצאים. זה היה יכול להביא לאותו מצב גם את הילד שנקרא על שם הנפטר, מוות בגיל מוקדם בלי ילדים.
למרות זאת, ישראל לובינסקי הצעיר, חי כיום בקליפורניה בגיל 86, יחד עם אישתו, ביתו, חתנו ושלושת נכדיו.

ישראל וקלמן לובינסקי.

נחום ליובינסקי

הרב נחום (נכתב ברוסית כמו בהגייה היידית של השם – "נוחעם") ליובינסקי הוא בנו השני של קלמן אותו אנחנו מכירים. הוא נולד בשנת 1853 וככל הנראה עבר מספר פעמים בין עיירות שונות הסמוכות לבישעב, העיירה בה נולד. בשנת 1884 הוא מתועד כאחד מהמועמדים לתפקיד הרב הראשי של העיירה מוטיז'ין שצמודה לבישעב. לא ברור האם נבחר לבסוף או לא, אך מה שבטוח הוא שצאצאיו התגוררו במאקארוב, עוד עיירה שקרובה למוטיז'ין ובישעב. בשנת 1907 הוא גם נרשם שהצביע בבחירות למועצה של קייב כתושב מאקארוב. בנוסף, לא ברור למה, בשונה מאחיו, נחום וצאצאיו רשומים בכל המסמכים תחת השם ליובינסקי ולא לובינסקי. נחום היה נשוי לנחמה ולהם 4 ילדים שידועים לנו: מלך (כנראה קיצור של "אלימלך") יליד 1874, יחיאל, יהושע-אובסיי יליד 1881, רחל ילידת 1885 ואהרון יליד 1888. לצערי מעט מאוד פרטים ידועים על כל אחד מהם. מלך היה גר בעיירה בישעב, נישא לצילה ולהם 2 בנות, נפטר בקייב בשנת 1919. אהרון התגורר בקייב עם אישתו איטה בת ראובן. רחל הייתה נשואה למשה נחשון, והשניים נספו במחנה ההשמדה באבי יאר שבקייב, בספטמבר 1941.

יהושע-אובסיי היה נשוי לשפרה ולו 3 ילדים: נאום, אסתר ואושר (אשר). אחרי שפונה יהושע-אובסיי לאוזבקיסטן בזמן מלחמת העולם השנייה הוא כבר לא חזר לקייב. לאושר בן בחיפה בשם אנטולי (טוביה) ליובינסקי ולאסתר שני בנים בישראל ששם משפחתם לויטס.

רחל (ליובינסקי) נחשון

שליימה לובינסקי

שליימה בן קלמן ליובינסקי נולד בבישעב ב-14 באפריל 1858 ובבגרותו עבד כחלבן. סביר להניח שבשלב מסוים של חייו, אולי בעת נישואיו או מאוחר יותר הוא עבר לעיירה מאקארוב, היות ונכדתו שולמית ליובינסקי-גרשמן ציינה את העיירה הזו כמקום מגוריו הידוע לה, וכן בשלב אחר בחייו התגורר גם בעיירה בורודיאנקה, כיוון שבשנת 1907 הוא הצביע למועצת העיר של קייב ונרשם כתושב בורודיאנקה.
לשליימה ולאישתו מלכה היו 4 ילדים שידועים לנו:
מוישה, יענקל, חיים-אברום ויצחוק.
מוישה, יליד 1892, הקים משפחה ונספה בשואה בשנת 1943.
יענקל עלה לארץ והייתה לו בת בשם ברוריה, והוא עיברת את שמו מ-יענקל ליובינסקי ל-יעקב כהן (כאמור, בני משפחת לובינסקי היו כהנים). חיים-אברום היה גר עם משפחתו בעיירה מרחלווסק במחוז ז'יטומיר ומוישה התגורר בקייב.

הבן יצחק, יליד 1882, התגורר בצעירותו בבורודיאנקה, ובעת נישואיו עבר למאלין, עיר הולדתה של אישתו.
יצחק נישא לביילה בת לייב וסטיסה-מלכה פוסטינסקי, ולזוג נולדו 5 ילדים:
מוישה בשנת 1914, אלטער בשנת 1917, מלכה בשנת 1922, שולמית בשנת 1924 ולייב בשנת 1927.
יצחק היה שומר תורה ומצוות בכל חייו, ניתן אף לראות זאת לפי הלבוש המסורתי-דתי שלו בכל התמונות, גם המאוחרות יותר. מסופר במשפחה שהיה מלמד את בנותיו גמרא.
יצחק נפטר בהיותו בן 90, ונקבר בבית הקברות ברקובצי שבקייב.
על מצבתו נכתב: "איש חשוב ונכבד, ר' יצחק ב"ר שלמה הכהן, נפ' ביום כיפור ש' תשל"ג ת.נ.צ.ב.ה."

יצחק לובינסקי.

אשר לובינסקי

אשר לובינסקי נולד ב-17 בנובמבר 1860 בעיירה בישעב. במסמך המעיד על לידתו מרישומי הרבנות בעיירה בישעב (מצורף למטה), נכתב שאביו קלמן הוא "בעל אכסניה", מקצוע שונה מזה שנרשם ברישומי לידת האחים והאחיות הגדולים מאשר. יתכן שקלמן החליף את מקצועו מאז לידת שליימה ב-1858 או היה בעל אכסניה בנוסף לעבודתו כמוכר יינות.
כמו אחיו הגדול שליימה, אשר ליובינסקי היה חלבן. הוא נישא לברכה בת מוטל (מרדכי) והיו להם 5 בנים שידועים לנו: משה-קלמן יליד 1892, נפטר בעיר קייב בגיל שנה וחודש מדלקת ריאות, ב-25 בדצמבר 1893; פסח יליד 1893; גדליה-ראובן יליד 1898; יוסף-חיים, נפטר בגיל 13; סנדר יליד . פסח, גדליה-ראובן וסנדר זכו להגיע לגיל בגרות ושלושתם התגוררו בעיר קייב. פסח המשיך את דרכיהם של אביו ודודו והיה חלבן, הוא היה נשוי ללובוב והיו להם 3 בנות – סימה, הניה ואידה. גדליה-ראובן עבד בתור יוצק. הוא היה נשוי לרבקה ונולדה להם בת אחת שידועה לנו – שרה ליובינסקי.
אשר ליובינסקי נפטר לפני 1925, אך לא ידוע באיזו שנה בדיוק. ככל הנראה בעיר קייב.

סנדר לובינסקי, בנם הצעיר של הזוג אשר וברכה ליובינסקי, נולד ב-כ"ב בתשרי תרס"ח, 22 בספטמבר 1907 (על פי הלוח היוליאני). הוא נישא לסופיה בת יעקב, ועבד בקייב כמסגר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סנדר פונה למחוז קזילרודה בקזחסטן, ומשם גוייס ב-27 באוקטובר 1942 לצבא האדום לשרת במלחמה, ושירת בדרגת טוראי כקלע. הוא לחם ונפצע בינואר 1943. במשך מספר חודשים עבר בין בתי חולים שונים, ובהמשך השתחרר משירותו הצבאי במלחמה.
בדצמבר 1976, עלו סנדר וסופיה לארץ והשתכנו בשכונת בית הכרם שבירושלים, ברחוב חזון ציון 9. שישה ימים אחרי עלייתם, ב-ט"ו בטבת תשל"ז (5 בינואר 1977), סנדר הלך לעולמו והוא בן 69. הוא נקבר בבית העלמין בהר הזיתים בחלקת קהילת ירושלים (למטה מצורפת תמונה שלי עומד ליד קברו, בסוף 2022). מעט אחרי פטירתו של סנדר, אלמנתו סופיה היגרה לארה"ב ונפטרה שם ב-20 בנובמבר 1984, נקברה בבית הקברות וודלון שבעיר סירקיוז במדינת ניו-יורק. לסנדר וסופיה היה לפחות בן אחד, בשם יאן ליובינסקי, יליד 2 באפריל 1932. הוא היה נשוי לתמרה רבינוביץ' ונפטר בניו ג'רזי שבארצות הברית ב-2 בספטמבר 2015. הותיר אחריו ילדים ונכדים.